One Trip To London // טיול אחד ללונדון

פרק 1

נקודת מבט אליזבט

"בוקר טובבב!!" צעקתי תוך כדי שקפצתי על המיטה של סקרלט, השעה הייתה תשע בבוקר.

"מה את רוצה אני עייפה ברמות" היא מילמלה בתגובה.

"אמרתי לך ללכת לישון מוקדם אתמול, יש לי הפתעה בשבילך" אמרתי בהתרגשות וניערתי אותה.

"בסדר בסדר, תני לי כמה דקות".

אחרי כמה רגעים היא קמה והלכה לצחצח שיניים. יום ההולדת ה-18 שלה ממש בעוד ארבעה ימים ותיכננתי לה הפתעה שאני יודעת שהיא מאוד תאהב. אנחנו חברות מכיתה ז' , חברות הכי טובות.

אף פעם לא היינו הבנות האלה שמוקפות בחברות, לא היינו הכי מקובלות או הכי 'מגניבות', היינו בקבוצת מצויינות (אין לי מושג איך השאירו אותנו שם), היינו אובססיביות לקריאה בצורה מוגזמת לחלוטין. תמיד היינו מתאהבות בבנים והיינו מספרות הכלללל אחת לשניה.

היינו לבד רוב הזמן אבל היי היינו לבד ביחד, וככה שרדנו את כל החטיבה והתיכון. ככה אנחנו שורדות גם עכשיו.

"אוקיי אני כאן" היא אמרה והתיישבה ליידי,

"מעולה, אז ככה.. היום הולדת שלך ממש בקרוב ובגלל שאני כל כך אוהבת אות-"

"ליז אני אמרתי לך כבר שאני לא רוצה שום מתנה, אני לא צריכה כלום" היא קטעה אותי. מעצבנת.

"תני לי לסיים, נגיד את זה ככה, קניתי לשתינו מתנה" אמרתי וחייכתי קצת,

"אוקיי סיקרנת אותי, מה קנית?" היא שאלה,

"לא לא צריך, אמרת שאת לא צריכה כלום" אמרתי וקמתי עם חיוך, כיף לעצבן אותה.

"נווו אני אהרוג אותך אל תעשי את זה, מה זה?" היא שאלה וקמה אחריי,

"לא זה בסדר, אני פשוט אחזיר את זה" אמרתי ונשכבתי על הספה בסלוןץ

"ליז" היא אמרה ברצינות,

"לא" ..

"אליזבט!" היא הרימה את קולה וצחקה,

"היי אל תקראי לי אליזבט" אמרתי, רק ההורים שלי קוראים לי ככה, שם רציני מידי עבורי.

"אם לא תגידי לי מה זה אני אמשיך לקרוא לך ככה, אליזבט" היא אמרה וזרקה עליי כרית,

"אוקיי אוקיי, מוכנה?"

"כןןן"

"בואי פשוט נגיד שקניתי לנו כרטיסים ללונדון לסופש" אמרתי וחייכתי,

"את..מה?" היא אמרה מופתעת ומחוייכת,

"מה ששמעת, הטיסה שלנו מחר בעשר בבוקר, אני לא אגיד לך יותר מזה, זאת הפתעה" אמרתי עם חיוך גדול.

"ליזזזזזז אני לא מאמינה!!" היא אמרה וקפצה עליי בחיבוק גדול,

"אני יודעת כמה רצית לטוס לשם, ואני גם ממש רציתי, אז הנה ההזדמנות שלנו!" אמרתי,

"וואו אני חייבת לך בטירוף" היא אמרה,

"שטויות, זה היום הולדת 18 שלך!" אמרתי ופתחתי את המקרר בשביל לחפש אוכל,

"תודה" היא אמרה שוב עם חיוך,

"בכיף סקר, עכשיו קדימה בואי נאכל ונתחיל להתארגן כבר מעכשיו" אמרתי.

אחרי שאכלנו וניקינו קצת את הבית, התחלנו לארוז את כל הדברים שנצטרך במזוודות. אחרי כמה שעות ארוכות סיימנו והיינו מותשות לגמרי, שמתי שעון מעורר לשעה 7:00 והלכנו לישון, מחכה לנו יום עמוס מחר.

----

פרק ראשון, מקווה שאהבתם! הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים :)

430 מילים.