סיפורים קצרים- הלילה שבו נפגשנו

פרק 1 - המפגש

זה טעות, עשיתי טעות ענקית, ועכשיו אני משלמת עליה.
זה מה חשבתי בתוך ראשי בזמן שאני יושבת לי בלימוזינה בדרך לפרימיירה של הסרט החדש בכיכובי.
אם הייתם שואלים אותי של לפני שנה שמה שאני עושה היום זה ללכת לפרימייריה שלי לבושה בשמלה נוצצת עם עקבים גבוהים ומאופרת מכף רגל ועד ראש, לא הייתי מאמינה לכם.
אני של לפני שנה הייתה במקום הכי נמוך בחיים שלי ועכשיו אני במקום הכי גבוהה שאני אמורה להיות.. לפחות ככה אני אמורה להרגיש, מה שאני לא.
כולם מצפים ממני להיות משהו שאני לא וכל כך נמאס לי מזה.
מחליטים בשבילי את כל ההחלטות שלי, בין אם זה מה אני אוכל לארוחת בוקר, אלבש לצילומים או ביומיום, איזה איפור יאפרו אותי, מי ה״חברים שלי״, וכל זה התחיל לפני שנה, כשקיבלתי את ההחלטה שהרסה לי הכל.
״הגענו״ הנהג אומר, ראשי בין רגע חזר לקרקע.
כל הלחץ מתחיל לחזור אליי בשניות ואני באותו הרגע רוצה פשוט להעלם מן העולם, יצאתי כל כך טיפשה כשהסכמתי להשתתף בסרט הזה, כמה החלטות גרועות את יכולה לעשות ברוק?
מסתבר שהמון.
אני יוצאת מן הלימוזינה ביחד עם הסוכנת שלי והשומר ראש שלי
ומתחילה לצעוד על השטיח האדום, אני שומעת מאות רעשי צילום של המצלמות וקולות קוראים לעברי..״ברוק תסתכלי לכאן״.. ״היי ברוק תתני לנו תמונה טובה״
אני מתקדמת לעבר הכניסה ושם תוספת אותי כתבת ערוץ ריכולים
ומתחילה לשאול אותי שאלות לא במקום.
״היי ברוק מה את חושבת על זה שהאקס שלך מייקל התקדם הלאה וחשף את הבת זוג החדשה שלו?״.. ״לא כעסת? בכל זאת עבר רק חודש מאז הפרידה שלכם״.. אני פשוט מתעלמת ממנה וממשיכה לחייך אבל בתוך תוכי רגשות הזעם והכאב שלי מתערבבים.
אחרי שכולם כבר נכנסו עומדים עכשיו להתחיל את הסרט ואני מצליחה להימלט מפני הסוכנת והשומר ראש שלי ובורחת החוצה.
אני עולה לגג הבניין וסוף סוף לראשונה בערב הזה הצלחתי לנשום. עד לרגע הזה חשבתי שאני לבד אבל אז פתאום הבחנתי במישהו גבוה 1.90 ומעלה בעל שיער חום כהה פרוע נשען על המעקה ומנסה להדליק סיגריה.
״אז לא רק אני בורחת מהבעיות שלי״ אני אומרת לאוויר הקר
״מסתבר״ הוא עונה
״אז גם לך יש סוכנת ושומר ראש שמחזיקים לך בזנב?״
״קרוב אבל לא״
הוא מתקרב אליי ומניף בידו את הסיגריה שלו ״רוצה?״
״לא תודה זה פחות הקטע שלי״
״אז מה הקטע שלך״ הוא עונה
״האמת? אני בעצמי כבר לא יודעת״ אני אומרת
אני מסתכלת על שמיי הלילה ורוח הלילה הקרירה גורמת לי טיפה לרעוד, והוא מבחין בזה, ״קחי״ הוא מוריד את המעיל שלו ומשיט לי אותה, אני מהססת לרגע אבל לבסוף לוקחת מידו את המעיל.
״תודה״ אני אומרת לו.
הלוואי והייתי יכולה לברוח מכאן עכשיו אבל זה בלתי אפשרי הסוכנת שלי אושרי בטח כבר הבינה שאני לא שם ומייד אמרה לקווין השומר שלי לחפש אותי.
״היה נעים להכיר אותך אבל אני חייב לעוף״ הוא פתאום אומר
״אבל רגע.. מה עם המעיל שלך?״
״תשמרי אותו״ הוא עונה
״אבל רגעעע, אני לא יכולה לשמור מעיל של בן אדם שאני אפילו לא יודעת את השם שלו״
״דוריאן״ הוא אומר
״מה״
״דוריאן השם הוא דוריאן..עכשיו את מכירה אותי״
״קוראים לי ברוק״ אני אומרת לו.. לא שהוא שאל.
ובאותו הרגע צץ במוחי רעיון.

הודעה ממני אליכן-
היי לכולן לאור הבקשות שלכן חשבתי על זה והחלטתי לכתוב סיפורים קצרים כאן בוואטפאד, שימו לב שהסיפורים יהיו ממש קצרים כנל לפרקים, מקווה שתאהבו❤️