ספר נחמד מאוד, גם אם יש פרקים ארוכים הוא איכשהו מצליח להיות קליל. כיף מאוד לקרוא אותו. הדמות הראשית צינית ומקסימה כמעט כמו הסופרת שאני אתייג בתגובות בגלל באגים של ווטפאד.
השמות של הפרקים מזכירים את מגנס צ'ייס, למשל: "מסתבר שזה כיף לחסל ראשי פרה" ו"אני (לא) קופצת לערימה של פחם."
לדעתי אפשר לפרק את הספר הזה ככה:
* פאנפיק על גיבורי האולימפוס.
* ההתחלה של פרסי ג'קסון.
* המתח והפלוט טוויסטים של שומרת הערים האבודות.
אין שום שגיאות בשפה ובתחביר, שעל זה צריך לברך אותך (אולי רק "אמרתי בסרקזם" שטיפה לא מסתדר לי).
הבעיה היחידה היא חורים בעלילה. לשנייה הם במחנה החצויים ורגע אחרי זה על ארגו 2, כולם פתאום מכירים את הלנה ומגיעות שמועות לכל המחנה שהיא ו-וויל ביחד, יש דברים שלא כל כך הבנתי איך הם קרו ומתי הם הספיקו בכלל לקרות.
שורה תחתונה: ספר מומלץ מאוד למי מבניכם שמתגעגעים לגיבורי האולימפוס, רוצים לקרוא ספר קליל ומצחיק ואוהבים סרקזם והרבה ממנו.
YOU ARE READING
geekystuff ביקורתית
Randomאני מניחה שהבנתם את זה מהכותרת, אבל זה ספר ביקורות. (מה? אין מצב!) אם נהיה יותר ספציפיים, זה ספר ביקורות לספרים בווטפאד. לי *מאוד* קשה למצוא ספרים טובים בווטפאד, חלק מזה בגלל שאני קרובת משפחה אבודה של אליעזר בן יהודה ולא מסוגלת להתמודד עם שגיאות כתי...
