הברווזון המכוער | ספר חפירות

הברווזון המכוער

(לצורך העיניין, אני לא ברווזון, ולא מכוער.)
(אני נקבה.)
אושר
הדרדרתי לספרי חפירות האלה.
אולי המילה היא יותר 'רחמים'.
ממ.
בכל אופן, ההתאבדויות שיהיו לכם זה לא עלי, זה עליכם. אני לא הרגתי, אתם הרגתם.
זה גם נשמע נדוש
למה אני כזו נדושההה
שונאת להיות נדושה

בכל אופן שוב, אני כרגע מחרטטת לכם שטויות כי אין לי מה לכתוב:)
זה מה שעושים בספר חפירות
זה אומן אמיתי עושה.
הו, אני אמורה לספר לכם על מה אני אכתוב פה?
(#אנילאדורה)
אני אניח שכן, אני אכתוב על דברים מגוונים, כמו-
כמה אני לא מחבבת את כריס, כמה אני מחבבת את בלאקי, כמה בלאקי מחבבת את אולי לונדון, וככה זה ממשיך.
אני אולי אדבר על החיים שאין לי.

מישהו מבין מה קורה פה? אני אופתע אם כן, כי הכל פה לא מסודר בשיט.
אני לא מצליחה לסדר את המוח שלי, אף פעם

לא הצגתי את עצמי בהתחלה, ואין לי כוח לדחוף את זה שם, אז אני אעשה את זה עכשיו.
אז, *כחכוח מובך בגרון* אני צ'ייס, קטינה בת 12, נשואה פלוס אפס לבלאקי, עייפה במשרה מלאה.

אווו, אני צריכה למצוא סגיר כזה, שאני גונרת את הפרק, איך להגיד לכם ביי?
פשוט להגיד לכם ביי?

הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים (כנראה, בלי נדר:)
שיהיה לי באמת על מה לכתוב, ולא יהיה לי סתם משעמם
אני מנסה לעשות פה סדר, קשה לי.

אני מעניינת?

אני לא, נכון?

אני עושה תדבר האידיוטי הזה, אה?

עם השאלות.

אני פשוט אגיד לכם ביי, וזהו. לפני שאבריח אותכם בטעות
(על מי אני עובדת? כולכם פה בשבי)
ביי וזהו.