רק הגורל קובע
אבל אם מישהו מבחוץ יבוא ויהרוס לכם את האיזון?
אתם חושבים שהגורל שלכם ישתנה?
אתם חושבים שתחיו טוב יותר אם האיזון ישבר?
איזון.
עוד מילה כזאת שזורקים סתם ככה לאוויר
רק מה שלא יודעים זה שהאיזון זה מה שמגן עלינו
כי ברגע שמשהו ישבר , איזה שהיא חומה
אתם תקרסו
תחפשו את המקום לנשימה , תעלו מעל המים כדי שהנשימות יחזרו אליכם
בעולם של בראון אין "איזון"
בעולם שלו יש הרס, אבדון, הרג וחורבה
אי אפשר להבין אותו ולעולם לא תצליחו
האיש בנוי מפלדה, הלב שלו שחור והמוח חושב בדרך של חיה
כשהוא נכנס בחדר האוויר עומד ולא זז , טעות אחת קטנה והאקדח שיש לו בכיס יצא, יעיף ראשים ,יקח חיים.
"אמה רדי כבר למטה!" אמא צעקה לי מהחדר אוכל , דקה לפני זה שמעתי אותו נכנס עם המשפחה שלו
בראון, החבר הכי טוב שלי והבן אדם שאני מכירה מגיל 0
היום אני בת 16 והוא בן 18 אבל לא התראינו כבר 4 שנים טובות, הפעם האחרונה שאני זוכרת שראיתי אותו הייתה ביום הולדת 12 שלי , הוא נראה טוב יחסית פעם אחרונה שהתראינו היה לו חצ'קונים על הפנים , אין לו שיער על הפנים , שחיף בלי שרירים ויחסית נמוך, אבל איכשהו עדיין רציתי אותו, עדיין רוצה אותו.
הוא היה שם בשבילי בימים הכי קשים שלי ופתאום יום אחד ההורים שלו החליטו שהם עוברים לארגנטינה , רחוק ממני אז הקשר התחלש ולא דיברנו כבר כל כך הרבה זמן.
"יורדת!" צעקתי לה בחזרה, לעומתו אני התפתחתי אפשר לומר... החזה שלי גדל בכמה מידות ואני מתאמנת מאוד קשה על החלק האחורי ואפשר לומר שזה מצליח לי
שמתי עליי ג'ינס קצר וגופיה וירדתי לקומה למטה
או-מיי-פאקינג-גאד
מי זה???
ירדתי לקומה למטה וראיתי את זוג ההורים של בראון ולידם עומד עוד מישהו, לפחות 2 מטר שרירי ברמה אחרת והחולצה שהוא לובש דואגת להבליט את זה כמו שצריך, יש לו זיפים שמחמיאים לו כל כך והוא אמלה.
"אמה? זוכרת את בראון נכון?" אמא שלי אמרה ששמה לב שנכנסתי להלם
נערתי את הראש והלכתי להגיד שלום
"בראון? אין מצב" אמרתי והוא הסתכל עליי במבט קר, לא זז כמעט .
"אפשר לומר שבראון טיפה השתנה אל תשימי לב אליו ,בואי חמודה" מיה אמא של בראון אמרה לי , תמיד אהבתי את ההורים שלו
אבל מה קרה לו עכשיו שהוא ככה
אחרי שישבנו לאכול כולם התפזרו בבית ואני עליתי לחדר שלי, בראון לא ממש מתקשר אז אין לי למה להיות למטה עם כולם, הוא השתנה כל כך , הוא נראה כמו אל יווני בגרסה הכי טובה שיש , תצילו אותי ותקחו אותי מכאן עכשיו.
התיישבתי על המיטה עם רגליים מקופלות ונכנסתי למחשבות עד ש
"אמה" שמעתי קול מדבר אליי מהכניסה לחדר, התרוממתי מהמיטה והתקדמתי לכיוון הדלת
"מי זה??" שאלתי והקול הלך והתקדם אליי
"זה אני" הסתובבתי ונתקעתי בגוף שרירי, גוף פלדה
"נבהלתי חתיכת דביל מה אתה רוצה" אמרתי בהתרסה והתקדמתי שוב לחדר שלי , מנסה להתעלם מהקיום שלו כרגע
"אנחנו ישנים פה, אמא שלך אמרה לי להגיד לך שתכיני מזרון" הוא אמר ועדיין הסתכל עליי באותו מבט קר
"אני אכין" אמרתי ונעצתי את העיניים שלי טוב טוב בעיניים שלו, מנסה לקרוא אותו אך לא מצליחה
"אל תנסי אמה , את לא תצליחי" הוא אמר לי והסתובב , כשהוא הסתובב ראיתי שיש לו אקדח בצד של המכנס , לא נרתעתי אבל גם לא הבנתי מה זה ובאמת שאני גם לא רוצה לדעת
האקדח בצבע כסוף והדמות שלו , עם הגובה שהתווסף לו הזיפים הגבריים השרירים והעיניים , לא יכולתי לשאת את זה
תצילו אותי או שבעצם אל תצילו אותי ותנו לי להישרף מכל מה שעומד מולי כרגע
כי אני נשרפת כאילו אני בגיהנום רותח לי ובפעם הראשונה בחיים שלי אני לא מבקשת הצלה, אני רוצה לשקוע לתוך זה אני חייבת אותו
פרק ראשון יחסית קצר בכוונה מעכשיו פרקים ארוכים יותר, תגידו לי מה חשבתן💕
