היי,
אני עוצרת לרגע את הספר
אני רוצה להגיד קודם כול שבוע טוב לכולם!
בהצלחה בחזרה לשגרה שכולנו נעבור את הזמן הזה בצורה הטובה ביותר ועוד חודש חודשיים חופש גדול לא להתייאש
בחרתי להקדיש את הפרק הזה למשהו אישי שקרה לי, אני אשים טריגר ואני באמת מבקשת, אם מישהו מרגיש לחץ כלשהו או כל רגש אחר שהוא רע תוך כדי קריאה של הפרק תעברו ואל תקראו , ומי שצריך יכול לכתוב לי אני כאן לכל דבר.
⚠️טריגר הטרדה⚠️
הרגשתי את עיניי נעצמות, נשימתי נענקה כשהבנתי שהוא מבין שאני יושבת מאחוריו , הוא יודע ששמעתי את כל השיחות שהוא כרגע עשה והוא לא נשמע לחוץ בכלל, כאילו הייתי אמורה לשמוע את זה
הרגשתי את ראשי נחבט ברצפת הרכב וראיתי שחור מרגישה את גופי נרדם
הדבר הבא שראיתי היה שחור
"אמה? את מוכנה?" אמא שלי שאלה אותי כשבדיוק סיימתי להתארגן לארוחת חג הפסחא
"כן אמא אני באה" אמרתי לה , התקדמתי לדלת ונעצרתי מול המראה , מסתכלת על מה שלבשתי על החולצה הפרחונית שלי , יש לה מחשוף והיא קצרה בבטן, אבל אני אוהבת אותה מספיק , וחוץ מזה לא יפריע לאף אחד שאני אבוא איתה הרי המשפחה שלי הולכת עם חשוף תמיד
שמתי איתה חצאית שחורה ארוכה יפיפיה ועקבים קטנים, הרגשתי כמו נסיכה מושלמת , סידרתי את השיער שלי יפה והתאפרתי עדין כמו שאני תמיד מתאפרת שמתי בושם ויצאתי
"את ממש מהממת אהובה שלי" אמא שלי אמרה לי כשירדתי לקומת כניסה בדרך החוצה , היא נשקה לראשי ויצאנו לכיוון האוטו
כשהגענו לסבתא שלי כל המשפחה כבר הייתה ישובה ליד השולחן
כשנכנסתי בדלת הרגשתי את העיניים עליי, המבטים של כולם לא עזבו אותי, שפטו אותי במבטם כאילו אני בן אדם זר ולא מוכר
הם אמרו שלום בנחמדות וכולם קמו להגיד שלום למשפחה שלי , נתתי חיבוק לרובם והגעתי להגיד שלום לאח של סבא שלי
"שלום אמה איך גדלת איזה כיף לראות אותך" הוא אמר
בדרך כלל, כיף לראות בן אדם שלא ראית כמה שנים, אבל הפעם הרגשתי בחילה , רצון להעלם מהעולם, הוא דיבר אליי והסתכל אל החזה שלי , הוא לא עצר בלבחון את החולצה הוא המשיך ובחן את החזה שלי
כששמתי לב לזה חייכתי והסתובבתי ישר , ברחתי לצד אמא שלי ורציתי ללכת משם
"בו!" בן דוד שלי הבהיל אותי והסתובבתי אליו, הוא עשה את אותו דבר
הוא עצר , הפסיק לדבר ובהה , שתי עיניו נטלו על החזה שלי , כמו אותו האיש העיניים שלו בחרנו את חולצתי ולא הפסיקו שם.
הם המשפחה שלי
למה שהם יעשו את זה
למה שהם יסתכלו עליי בצורה כזו
אני בת דודה שלו , אני הנכדה של אח שלו
למה?
התיישבתי בשקט , לא מוציאה מילה מהפה
מנסה לעכל שחשבתי שאני באה למשפחה שלי, אבל במקום זה באתי לסיוט שלי
לסיוט של כל בת , שרק רוצה להתלבש איך שהיא רוצה , להרגיש חופשיה
ובמקום זה? אני מקבלת כאפה ענקית לפנים , שהמשפחה שלי, שלי
לא מוכנה לשלוט על העיניים שלה איתי
התחלנו לאכול ובן דוד שלי, אותו אחד ממקודם , בא מעליי ו"לקח לעצמו לאכול" הסתכלתי למעלה וראיתי את מבטו מסתכל לשם שוב , לאותו מקום רק הפעם למחשוף העמוק יותר
הרגשתי בחילה ורצון ללכת משם אבל לא קמתי לא עשיתי שום דבר פשוט, קפאתי
"היי אמה קומי" שמעתי את בראון אומר והמציאות חזרה פתאום, הבנתי שכשהתעלפתי , הזיכרון מלפני שנה חזר למוחי, הבנתי את זה כי חג הפסחא הולך וקרב
"את בסדר?" הוא החזיק את ראשי וגופי בתוכו כאילו אני תינוקת שצריכה הצלה
"עכשיו כן" מסתבר שאני מתנשפת כאילו רצתי מירוץ , מזיעה את חיי ובוכה
"את לא נראית כאילו את כן ,תשתי מים" הוא הרים לי את הראש ונתן לי לשתות מהבקבוק שלו
"איפה אנחנו" אמרתי אחרי שסיימתי לשתות, ראיתי מהחלון בית, ענק , כנראה אחוזה
"בבית שלי" הוא אמר
את לא לבד
