קטנה שלי

פרק 3

נועה
השעה הייתה כבר שש כשזהר ויהלי דפקו בדלת. קבענו שניפגש להתארגן אצלי לפני שניצא למסיבה. ״היושש ילדה יפה״ אמרה יהלי
כשהיא וזהר נכנסו לביתי עם חיוכים מרוחים על הפנים. לא יכולתי להישאר אדישה לשמחת החיים ששתיהן הביאו וחייכתי גם אני כמו ילדה קטנה. מיהרנו לחדר שלי והתחלנו ישר להתארגן. יהלי וזהר דאגו לעדכן אותי בכל הרכילות שהייתה השבוע בבית ספר, הן מתות על זה. אני לעומת זאת מנסה רק להישאר בקצב ולהבין בכלל על איזה ילדים הן מדברות. בסוף החלטתי לשים שמלה לבנה צמודה ונעלי עקב קטנות שחורות ויפות. בדיוק סיימנו לעשות את השיער כשאח של זהר סימס לה שהוא למטה. אספנו את כל הדברים שלנו וירדנו מהר למטה.
״יאללה בנות, הולך להיות כזה כיף!״ זהר אמרה
״רק תעשי לנו טובה ותנסי לא להתנשק שם עם יותר מדי בנים״ אמרתי לה ויהלי ניסתה להחניק את צחוקה.
״אויש נו סתמי כבר, אמרתי לך שאני מתנזרת מכל זה ואני עומדת לעמוד בהבטחה שלי.״
״כן.. אנחנו עוד נראה״ חייכתי אליה ואז לפני שתוכל להשחיל עוד מילה אמרתי לה ״הלילה עוד צעיר ואת זהר אג׳רבי לא כזה קשה להזרים״ ונכנסתי מהר אל המכונית. אני ויהלי התפקענו מצחוק בזמן שזהר דפקה לנו מבטים עצבניים.
״מה כזה מצחיק״ שאל אח של זהר. ״כלום!״ ענתה זהר מהר כדי להשתיק אותי ואת יהלי, רק זה מה שחסר לה שאח שלה ישמע על כל ההתהוללויות שלה במסיבות.
״טוב בנות הגענו״ הוא אמר זהר נתנה לאחיה נשיקה בלחי בזמן שאני ויהלי יצאנו מהמכונית. תשמרו על עצמכם הוא אמר ונסע משם.
נכנסנו למסיבה שהייתה מפוצצת באנשים, זהר הלכה לארגן לי וליהלי כמה משקאות בזמן שאני ויהלי כבר ניגשנו לרחבת הריקודים. מסיבות לא היו כל כך הקטע שלי, תמיד הייתי מעדיפה להישאר בבית עם ספר טוב מתחת לפוך בחדר המחומם שלי. אבל עם החברות החדשות שהכרתי בזמן האחרון באו גם המסיבות. ואת האמת שבאופן מפתיע סבבה לי עם שתי הדברים. אני ויהלי התחלנו להתנועע לקולות המוזיקה וצרחנו את השיר בקולי קולות אחת לשנייה מבלי לשים לב לכל האנשים שמסביבנו. חבורת בנים שהייתה לידנו ניגשה לרקוד איתנו ואנחנו נתנו להן כי למה לא? באנו להינות. זהר הגיעה אלינו עם המשקאות בידה ועשינו כולנו לחיים. החלקתי את הנוזל בגרוני ושובל חם מוכר בה בעקבותיו. תמיד כשאני יוצאת למסיבות אני שותה אבל ממש קצת ממש לא באלי לי להיות שיכורה באיזור שאני לא הכי מכירה. לא שמתי לב כמה זמן עבר אבל אני זהר ויהלי רקדנו לצלילי המוזיקה עד שהרגליים שלי התחילו לכאוב. בנים ניסו להתחיל איתנו פה ושם אבל אני ניסיתי להעביר להם בצורה הכי מנומסת שיש שאני לא בעיניין, אני מהסיבות שלי. וזהר ויהלי נפנפו אותם כנראה בגלל שהן באו בשביל מטרה אחת, להינות ולשכוח טיפה משאר הדברים.
זו הייתה גם הגישה שלי, לשכוח להינות ולא לדפוק חשבון. אבל אז ראיתי אותו. את העיניים שלו. אותם עיניים שאני מנסה כבר חודשים לסלק מתוך החלומות שלי. רק שלא כמו בדמיון שלי העיניים שלו לא מסתכלות עליי אלא על בחורה בלונדינית יפה. הם רוקדים ביחד ועושה רושם גם שהוא נהנה מזה. הנה זה ההוכחה לכך שאני פשוט כל כך טיפשה. כל כך טיפשה שהרשיתי לעצמי לחשוב שיכול היה לצאת משהו ביני לבינו. אורי שלי. רוקד לא עם מישהי אחרת. עם זה לא סימן משמיים להפסיק להיאחז בפנטזיה שלא הולכת להתגשם אני לא יודעת מה כן. לא הרגשתי רצון יותר להישאר במסיבה. מלמלתי ליהלי שאני הולכת שנייה לשירותים ונעלתי את עצמי שם. לא חשבתי שאחרי כל כך הרבה זמן שלא ראיתי אותו אני בכל זאת ארגיש ככה. הרצון לגעת בו לא שכח עם הזמן. והלב הבוגדני שלי מסרב להאט את קצב פעימותיו נוכח המראה שלו. למה הוא חייב להיראות תמיד כזה חתיך הורס. הוא לא נראה לי אפילו מודע ליופי שלו. לכמה הוא יפה. השיער היום שלו שתמיד מסתדר בצורה הכי יפה שאפשר לדמיין מבלי שבכלל נראה שהוא מסרק אותו, הלבוש הזרוק שלו שגורם לו להיראות כל כך אדיש לסביבה. והעיניים האלו. שאפשר לטבוע מעוצמת הרגש שטמונה בהן שהייתי משלמת תמורת מבט אחד לתוכן. שטפתי את פני במים וניסתי להתעשת על רגשותיי. המזל הוא שהוא כנראה בכלל לא שם לב אלי. זה היה יכול להיות מביך, אני לא רוצה אפילו לדמיין איך הפנים שלי בטח היו נראות כשראיתי שהוא פה. אחרי הרבה זמן שבו נעלתי את עצמי בשירותים סימסתי ליהלי שאין לה מה לדאוג ואני פשוט כנראה אחתוך הביתה, שגב יבוא לאסוף אותי רשמתי לה.
שגב לא יבוא לאסוף אותי כי הוא עובד עם אבא עד מאוחר אבל כמובן שהיא לא צריכה לדעת את זה.
יצאתי מהבית שבה התקיימה המסיבה והתחלתי ללכת ברגל לכיוון הבית. ברגע הזה התחרטתי על הבחירה שלי לשים עקבים, כי הרגליים שלי כל כך כאבו מהמאמץ. ניגבתי בידי דמעה מעליי שבכלל לא שמתי לב שהייתה שם וניסתי לא לשקוע בתסכול העמוק שחשתי. ואז ראיתי אותו.
מה הסיכויי שדווקא שאני מנסה לברוח ממנו אני אראה פה את אורי הולך לבדו. לא היה לי לאן עוד ללכת כי הדרך שבה הוא הלך היא הדרך הילידה שמובילה לכיוון הבית. אורי כנראה שמע רעש מאחורי והוא הסתובב.
״נועה?״ אורי אמר ועל פניו הייתה הבעה מבולבלת. ״מה את עושה פה?״ אורי נראה מופתע ואני בטוחה שגם על הפנים שלי הייתה הבעה דומה.
״מממ היי״ עניתי לו בחיוך מבויש.
״היי״ ״נועה?״ אורי התחיל להתקרב לכיווני. ״הממ?״ שאלתי
״לא ענית לשאלה שלי, מה את עושה פה לבד בשתיים בלילה?!״
״אה.. אממ הייתי במסיבה פה ליד עם חברות שלי שנשארו שם. שגב עובד אז החלטתי ללכת פשוט ברגל כי זה לא כזה רחוק את יודע״
״את מבינה בכלל כמה זה מסוכן ללכת פה לבד? ובאיזו מסיבה אמרת שהיית?״ ״במסיבה פה ליד, ידיד של חברה שלי ערך אותה״
״וואלה? איזה קטע, גם אני הייתי שם״
״באמת?״ שיחקתי אותה מופתעת כאילו זו לא הייתה בדיוק הסיבה שבגללה הלכתי מהמסיבה. אוחח. מישהו למעלה בטח רוצה לעשות ממני צחוק וחושב שהחיים שלי הם בדיחה אחת גדולה.
לא שמתי לב שאורי בוהה בי וברגע שהפניתי את מבטי אל פניו. משאלתי התגשמה. מבט אחד לתוך העיניים של אורי וידעתי שזו לא הייתה משאלה מבוזבזת. הוא פשוט כזה יפה. הושטתי יד אל פניו של אורי והעברתי אותה על הצלקת שיש לו מעל הגבה השמאלית. הוא קיבל אותה כשהיה ילד קטם ויצא לקמפינג עם אביו. הוא קפץ לנהר וכנראה החליק שם על איזה סלע.. אורי אמר אז שהוא לא בדיוק בטוח איך זה קרה.
״נועה״ אןרי אמר בקול צרוד ומבטו פילח את ליבי. לא משנה כמה זמן עבר מבלי שדיברנו אף פעם לא ימאס לי לשמוע את קולו קורא בשמי.
התעוררתי מהקספ שהייתי שרויה בו והורדתי את ידי מפני במבוכה.
״סליחה, אני לא יודעת מה עבר עלי״ אמרתי במבוכה.
״ אין על מה״ אמר והחזיר את ידי אל פניו.
המשכנו בקרב המבטים לעוד דקה ארוכה. לפני שאורי אמר
״תני לי ללוות אותך הביתה״
״לא אורי זה ממש בסדר, זה סתם יעשה לך עיקוף וכבר מאוחר בטח אתה רוצה להגיע כבר הביתה״
״נועה דיי, אני רוצה״ אמר בקול רך.
״אוקיי״ אמרתי והתחלנו ללכת. הייתה שריטה קלה אבל לא מהסוג המביך אלא מהסוג של המנחם והמרגיע. מאיפה בכלל מתחילים לומר את כל מה שרצית להגיד לבן אדם שהיה כל חייך ואז כבר לא.
״נועה״ התחיל אורי לומר בקול עבה. לא זכרתי שהיה לו קול כזה עבה ונמוך. כנראה זה בין הדברים שהשתנו בו בחודשים האחרונים.
״אני מצטער. אני מצטער שפגעתי בך. אני מצטער שהרסתי את מה שהיה ביננו. אני יודע שהכל באשמתי. תאמיני לי שאני יודע.״ אורי הסתכל על פניי מחפש בהן תשובה.
עמדתי מולו מופתעת מהווידוי של אורי.
שנינו יודעים שמה שקרה היה באשמתו אבל זה כואב עדיין.
״למה לא התקשרת כל הזמן הזה? למה נתת לי להישאר בהרגשה הנוראית הזאת? את יודע שאני אהבתי אותך והייתי עושה הכל בשבילך״ אמרתי בקול שבור שבכלל לא היה נשמע לי כמו הקול שלי.
אורי הסתכל עלי בפנים שבורות ומיוסרות, נראה כאילו אני לא הילידה שסבלה בחודשים האחרונים.
״אני לא מאמין שאת פה, נועה אני באמת כל כך מצטער. יצאתי האידיוט הכי גדול שיש. איבדתי את הדבר שהיה הכי חשוב לי, את החברה הכי טובה שלי. ואני עד היום צריך לחיות עם הטעות הזאת.״
״אם זה משנה משהו אני סולחת לך״ אמרתי לאורי וניסתי לחייך מבין הדמעות שעמדו לפרוץ.
הנער שאהבתי עומד מולי עכשיו. מודה שהוא איבד אותי. הדבר שהיה הכי חשוב לו. והתחושה הזאת כואבת כל כך.
אף פעם לא אהבתי מישהו כמו אורי ולא נראה לי שגם אני אוהב. אהבה כזאת חזקה ומהירה.
אורי נשם נשימה עמוקה ונראה שהוא מתקשה בעצמו לשלוט על רגשותיו. הוא הסיט את מבטו לנסות להתעשת על עצמו וכשהבטתי שוב בעיניו ראיתי רק כאב וייסורים. הוא לא צריך להאשים את עצמו בהכל. זו לא הייתה רק אשמתו.
״אורי?״ אמרתי בכל חלש. ״אני גם מצטערת. שלא הצלחתי לעזור לך. אני יודעת מה עברת בחיים והלוואי שהייתי יכולה לקחת ממך חלק מהכאב. אז אני גם מצטערת. מצטערת שלא הצלחתי לתקן אותך.״
״נראה לך שאנחנו נוכל לנסות שוב? אני מבטיח לך שאני בן אדם שונה ממי שהייתי. אני בחיים לא ארשה לעצמי לאבד אותך שוב אחרי שאני יודע כבר את ההרגשה. אמר אורי בצעד נואש.
אני באמת לא ידעתי מה אני חושבת על זה. ברור שאני רוצה את זה. אין דבר שאני יותר רוצה. אבל אני לא חושבת שאהיה מסוגלת להתמודד שוב אם אני אאבד אותו. הכאב יהיה פשוט בלתי נסבל ולא נראה לי שאני אוכל לשאת אותו.
״אורי?״
״נועה?״
״נראה לך שאתה יכול לעשות בשבילי משהו לפני שאתה הולך?״ אמרתי לו רגע לפני שהגענו לביתי.
״ נועה אני אעשה בשבילך הכל. רק תבקשי. את לא מבינה אפילו כמה רחוק אני אלך בשבילך״.
וואו. למה הוא לא היה יכול לומר את זה לפני שהכל קרה? לפני שהעיניינים כל כך התדרדרו בינינו.
״נראה לך שתוכל להביא לי חיבוק?״
מבטו של אןרי היה מבולבל מעט נוכח בקשתי אך תוך מהרה מצאתי את עצמי בין זרועותיו החזקות שעוטפות אותי. זה הרגיש כל כך מוכר אבל איכשהו גם כל כך זר. נשענתי לתוך חזהו של אןרי והחנקתי יפחה.
״ששש.. הכל יהיה בסדר מלאך שלי״ ״ אני אתקן את זה מבטיח״
״אני אתקן אותנו אני לא מוותר עלייך שוב״ הוא אמר והידק את אחיזתו בי.
אחרי כמה דקות שבהם הרגשתי באופוריה ברכותיו החמימות של אורי ניתקתי את החיבוק גם אם זה הדבר האחרון שרציתי לעשות עכשיו.
הלכתי לכיוון הבית והגנבתי מבט אחד אל אורי. אורי שלי. שכבר לא נראה כמו ילד אלא נראה כמו גבר גבוה וגאה. כל כך יפה. חייכתי אליו ונכנסתי הביתה.
סגרתי את הדלת וניסיתי לעקל את מה שקרה פה עכשיו.
עכשיו אין לי כבר סיכוי לנסות להוציא את אורי מהמחשבות.