החיים לא בעד

פרק 32:

נק מבט של דין
אחרי חצי שעה הנערה חזרה (ליזה),היא נראתה כאילו בכתה לפני שנייה, ״מה קרה?״ שאלתי כשמושיט לה את הטלפון המתוקן שלה בחזרה.
״כלום״ היא אמרה כשמנגבת במהירות את עינייה ונושמת עמוק.
״את בטוחה?״,״לא״ היא אמרה והסתכלה עליי, אני מסיים עוד עשר דקות ניפגש בבית הקפה ****.
״אוקיי״ היא אמרה והעלתה על פנייה חיוך קטן ועדין, וואו היא יפה.
*****
הגעתי לקפה שבוא קבענו שניפגש, כשנכנסתי ראיתי אותה כבר יושבת מול אחד השולחנות, כניראה שהיא לא הבחינה בי כשנכנסתי לבית הקפה כי כשהתיישבתי על ידה היא נראתה מבוהלת.
״היי״ אמרתי וחייכתי אלייה
״היי״ היא אמרה בקול רגוע וליפפה סביב האצבע שלה כמה שערות.
״אז..״ אמרתי ומרמז לה להתחיל לספר לי את מה שקרה לה.
״זה סיפור א--״ המלצרית הגיעה וקטעה את ליזה,״ מה תרצו להזמין?״
״יש לכם עוגת גבינה?״ ליזה שאלה
״כן יש לנו״ המלצרית השיבה
״ומה לך?״
״שוקו״ אמרתי, ומיד ליזה קיווצה עיניים ושאלה ״שוקו?״
״כן מה רע?״ אמרתי והעלתי חיוך
***
אחרי שהמלצרית הלכה הייתה שתיקה, וחיכיתי שליזה תתחיל לספר.
״טוב אז ככה״ היא פתאום פרצה במילים האלו כשהתישרה וסידרה את השיער שלה.
״יש לי חבר, כלומר חבר לשעבר, היינו שנה וחצי ביחד, והיו ילד כל אחת הייתה מסתכלת עליו,

והוא נראה אחד כזה שעם כל אחת, לפעמיים הייתי שואלת אותו עם יש לו מישהי אחרת והוא הפציר בזה שלא ואני היחידה שלו״ היא אמרה וראיתי את הדמעות עולות,״אז אחרי שהבטתי לך את הטלפון הלכתי לחבר שלי, אגב קוראים לו בן, אז כשהלכתי אליו, דפקתי בדלת, ואף אחד לא פתח לי אז החלטתי פשוט להיכנס, כשנכנסתי בדקתי בקומה הראשונה אם יש מישהו ולא היה, עליתי למעלה וארצי שהחדר של בן סגור אז פתחתי, וכשפתחתי..״ היא אמרה ודימעות התחילו לצאת ולהראיב אצ כל הלחיים שלה.
היא ניגבה מהר את הדמעות והמשיכה לספר ״אז כשפתחתי ראיתי אותו עם החברה הכי טובה שלי, בהתחלה הוא לא שם לב שאני מסתכלת אבל אחרי כמה שניות הוא שם לב והתחיל לומר משהו אבל זה ממש לא עניין אותי הייתי על על נסערת ובכיתי את נישמתי, אתה לא מבין כמה אהבתי אותו! כמה הוא חשוב לי.

״ היא אמרה והניחה אצ כפות ידיעה על הפנים שלה ככה שאני לא אראה אותה בוכה.
התקרבתי אלייה וחיבקתי אותה ודווקא עכשיו המלצרית הגיעה.
״הינה הא__ אוי סליחה לא התכוונתי להפריעה״ היא אמרה והתכוונה ללכת, ״זה בסדר״ ליזה ניסתה לומר כשהיא עדיין בין הידיים שלי.

נק מבט של ליזה
כשספרתי את מה שקרה לי נזכרתי בעד כמה זה היה נורא לראות את זה, באותן הרגע שהייתי בבית של בן הרגשתי חסרת אונים, באותו הרגע כשסיפרתי את מה שקרה רציתי כל כך לחבק את דין (אני יודעת שקוראים לו ככה לפי התגית שהייתה לו על החולצה עוד במעבדה) אבל הוא חיבק אותי לבד, הרגשתי מוגנת וכל על הייתי זקוקה לזה, אני חושבת הרטבתי לו את כל החולצה עם הדמעות שלי, מכירים את זה שאתם בוכים קצת אבל אז כשמישהו שואל אותכם מה קרה או שמחבר אתכם אתם מתחילים לבכות הרבה יותר חזק? אז זה מה שקרה לי.

******
אחרי שבכיתי לו והעוגה שלי הגיעה והשוקו של דין הגיעה -כן מוזר- דיברנו וזה..
אחרי שסיימנו הכל דין הציעה לטייל קצת ושאני אראה לו את המקום, וזה מה שעשיתי...