פרק 12:

188 10 0
                                    


כל אחד היה בטלפון והיה שקט ואז ראיתי את הטלפון מתנתק ממני ואת דין מתקרב אליי,הוא נישק אותי כשהוא מקופף ואני שוכבת על ברכיו.לאט לאט הוא השכיב אותי והשחיל את ידיו למתחת החולצה שלי
״דין אני רק בת 14!״ אמרתי כששומעים את קולי המפוחד
״סליחה״ הוא אמר באכזבה כמובן ועשה פרצוף עקום אבל מבין
הוא פשוט חיבק אותי ואני אותו
*****
נקודת מבט של שרי
ירדתי למטה כי אמא שלי קראה לי וריקו מקפץ מאחורי (ריקו זה הכלב שלי)
״כן..?״ שאלתי את אמא כשאני מתיישבת על השייש ואוכלת עוגייה
״חבל לי אבל אנחנו עוברים לקנדה לשנתיים״
״מ..מה?!״ אמרתי כשלא מאמינה לדברי אמא שלי
״אבא קיבל העלאה בתפקיד.....״ אמא המשיכה לדבר אבל לא הקשבתי לה,מה יהיה עכשיו?!מה יהיה עם החברות שלי ושל אמה וליאן?!איך נישמור על קשר מכזה מרחק?!
״ומתיי טסים?!״ שאלתי את אמא כד מתאפקת שלא לבכות
״עוד פחות משבוע״
״מה?איך?!״
״סליחה ..״אמא אמרה והמשיכה בסידורים שלה
עליתי מהר לחדר ודבר ראשון התקשרתי בסקייפ לאמה וליאן

נקודת מבט של ליאן
שכבנו במיטה וסתם דיברנו היה מדהים ואז נישמע קול שכאילו מישהו מתקשר בסקייפ
הלכתי למחשב הנייד וראיתי ששרי מתקשרת דיי נבהלתי כי שרי לא נימצאת לרוב בסקייפ עניתי ונדהמתי לראות את שרי מזילה דמעות
״מה קרה?!״ אני ואמה אמרנו באותו הזמן
״אני..אני עוברת לשנתיים לקנדה״ היא אמרה ומתחילה לדמועה יותר
פקחתי את עיניי יותר
״אני לא מאמינה!״ אמה אמרה
ואני עדיין לא מצליחה לעכל הכל
״ומתיי את טסה?״ שאלתי כהדמעות עולות
״ביום חמישי״ והינה הדמעות יורדות וכולן בוכות כמו בנות 4
״נהיה בקשר כן?!״ שרי שאלה כשהעלתה חצי חיוך על פניה
״ברור״אמרנו וצוחקנו אבל העצב כמובן נשאר
״נלווה אותך לשדה התעופה אוקי?״ שאלתי
״בטח״ שרי אמרה וחייכה
״בנות ניפגש מחר דין אצלי,אוהבת מלא ביי״ הרגשתי רע שניתקתי כי בכל מקרה לא כל יום חברה שלך עוברת ..
״לא היית צריכה לנתק להן״ הוא אמר ככשוכב על המיטה בלי חולצה ניסיתי לא להתרכז בזה כל כך בשרירים החסופים שלו
למרות שהוא חבר שלי אז ישלי את הזכות כמובן חחח
״אבל זה לא יפה להשאיר אותך לבד״ חייכתי והתקרבתי אליו
הוא התרומם מעט כדי שאוכל להתיישב עליו
התקרבנו אחד לשני באטיות ואז כמובן...

מקווה שאהבתם 👍

החיים לא בעדWhere stories live. Discover now