ו ו ל ט ר

0.2

בוולטר , יש הגף של חוקים מאוד מוקפדים , למשך כמעט 78 שנה הם עובדים מצוין בשביל הממלכה.

המון אנשים התחילו להתנגד לזה בזמן האחרון , עד שהוצב חוק שמי שיעז לפתוח את פיו יענש לגזר המלך , וכולם יודעים שהמלך , או הבן שלו , או כל מישהו במשפחה שלהם , הוא חתיכת רוצח פסיכי.

אולי זאת הסיבה שכל כך אוהבים אותו ?

העיירה הקטנה הזאת , מוציאה להורג לפחות עשרה  אנשים ביום.
וזה לא באמצ משנה אם הם ילדים קטנים או קשישים.
מה שמשנה , אם הם עברו על החוקים או שלא.

משפחת המלוכה קיימת כבר מעל ל40 שנה , המלך הזקן הזה אמור היה למות מהפעם הראשונה שהוציא להורג בן עמו , אבל לא , הם אהבו את זה.

המלך כרגע הוא לואיז תומאס , ירש את הכתר לפני כמה עשורים , כשהיה בגיל של הבן שלו בערך - לוגן תומאס , הוא התחתן בעזרת התחרות ושם הכיר את אישתו.

כולם אומרים שהיא התקווה להכל , שבלעדיה המלך כבר היה שולח צו להרוג את כולם ושהוא יהיה היחיד שבחיים.

התחרות הזאת , פועלת כל פעם כשהנסיך הנוכחי מגיע לגיל 18.
הם לוקחים 36 נערות בגיל 17 בדיוק, ושולחים להם מכתב שמצרף אותן לתחרות.
4 בנות מכל 9 ערים.
לרוב , הבנות מתאבדות , ואז הנסיך שולח את המשפחות שלהן להורג במידי כי פגעו ב׳רכושו׳

התחרות יכולה לקחת כמה זמן שהנסיך ירצה , כשבכל פעם הוא מדיח כמה בנות עד שנשאר עם אישתו לעתיד.

אני לא יודעת על התחרות הזאת בכלל , אף פעם לא התעניינתי בה , לעומת זואי.

זואי רוצה להיות המלכה , היא רק מחכה לזה , והיא החברה היחידה שלי , אז שאני אפקפק בה?

בתחרות של המלך , שמעתי מזואי שהבנות רצחו אחת את השניה במטרה להגיע אל הכתר . ושבחר באישתו בגלל שרק היא לא השיבה אש לזעזוע הזה.

כל המשפחה שלהם פסיכופטית , את זה כולם יודעים ,

לדעתי , אף אחת מהמתמודדות לא רואות את הנסיך כבעל.
הן רואות את עצמן כמלכות. הכתר הוא הדבר היחידי ששולט בהן.

*

״בעוד כיומיים ישלחו המכתבים לנערות הברות מזל , יהיו מעודכנים״ זואי מצטטת בדיוק את מה שהשדרן אמר אתמול בלילה ומחייכת אלי בהתרגשות.
״איך את כזאת אדישה? קליי , אל תשחקי אותה״ זואי דוחפת אותי עם ידה ונותנת לי חיוך. ״אני מעדיפה להתאבד.״ אני מהנהנת אליה ברצינות ואז פורצת עם חיוך. להראות לה שלא באמת התכוונתי לזה.
״פשוט מצחיקה מדי״ היא מניפה בידה לשלום ודופקת הליכת דוגמנית.
שיערה הבלונדיני של זואי ועיניה הירוקות עשו אותה לדוגמנית של וולטר.
לעומתה , השיער שלי , נוזל מכיוון החום לכיוון השחור.
וזה לא מיוחד בוולטר , כי זאת עיר אפורה.
״מחר אמורים לשלוח לי את המכתב , איך תסתדרי בלעדי״ היא תולה את גופה עליי ואז מנתקת אותו. ״דבר הראשון שאעשה , זה לחגוג״
היא חולפת על פניי בבוז ומוציאה לשון. ״את חרא של ילדה , את יודעת?״ היא אומרת בחיוך ואני מעיפה עליה את הכרית הכי קרובה אליי. ״אה וקליי?״ היא מביטה בי ברצינות לרגע ואני חוששת למה שהיא עומדת לומר. ״הגינס שלך היום נראה כמו חרא״ היא צולפת בי עם כרית נוספת ואני פולטת צחקוק.
אבל היא צודקת , הגינס השחור המשופשף  שלי אצלי כבר מהחטיבה ?
אני מביטה בזואי לכמה רגעים.
השמלה הצמודה לה למותניים יושבת מעולה על גופה , היא באמת מסוגלת להיות מלכה נהדרת. ״מה את בוהה?״ היא נותנת לי דחיפה של צחקוק. ״אני רק תוהה, האם לרדת עליך או לתת לך להמשיך לחיות את היום ללא מודעות.״ אני מביטה בה , אף סימן של העלבה לא פונה לעיניה , כבל ברגע שדלת ביתה נפתחת היא פורצת בשאגה.
״אמא , למה את פה כל כך מוקדם?״ היא שואלת , ואני , סקרנית כמוה , מביטה בסמנתה שעומדת בפתח הדלת כשלידה עומד אחיה הגדול של זואי , טום , הם מביטים בנו נחרצות ואז מצביעים לכיוון הספה . אנחנו מתיישבות , ביחד , לא מבינות מה כל כך חשוב , ואז סמנתה מדליקה את הטלוויזיה הקטנה .
בהתחלה , זה רק כמה חדשות רגילות , ואז , מוצב אל מעל ראשו של הקריין סמל של הממלכה .

״שלום לצופים בבית , כאן ביל פיין , מבית המלוכה הפופולרי!
אני בטוח שכולכם כבר יודעים מה קורה פה השבוע ,
אולי כולכם כבר מתכוננים למחר , מתאפרות או מה שלא תעשו , עופו ברגע זה לביתכם. כי הקדימו את שעות המכתבים ב24 שעות יממה!
אם אתן באמת מסוקרנות , פתחו את תיבת הדואר מיד״

טום מכבה את הטלוויזיה וקם במהירות בדממה . הוא מחטט כמה שניות בתיבה , ואז מוציא מכתב זהוב , זואי מוחאת כפיים , מתרגשת , צועקת אפילו , ואז טום תופח על כתפי חצי רועד .
אני מביטה בפניו , שדמעה נשארת בתוך עיניו המצולקת , ״קליי תחזרי הביתה. תבדקי את התיבה , אם אין שם כלום , תחזרי לכאן , אפ יש . אל תחזרי. בסדר? שמרי על עצמך.״ הוא נושק למצחי ואני מהנהנת.
אני מכירה את טום מאז שאני ילדה כבר , והוא ממש לא אוהב את הנסיך הזה.
אני יכולה לנחש שהוא אפילו מתוסכל בגלל זואי יותר ממה שהוא היה מתוסכל אם היא לא הייתה רוצה להיבחר .

בבית , אני אפילו לא טורחת לפתוח את התיבה לפני שריח הסירחון ממלא את אפי. שכחתי לנקות אתמול את הקיא.
את שולחת רצף של קללות הגונות לאוויר ורק אז משליכה סוף סוף את הקיא כמה שיותר רחוק ממני.
לבסוף , אני פותחת את התיבה הישנה וחושפת למולי את המכתב , עוד פעם , שטף של קללות הגונות .
אני לא חוזרת לביתה של זואי , כפי שטום אמר לי , אני לראשונה קוראת את תכולת המכתב .
כמו חוקים ראשיים , בתולה , בת 17 , דברים כאילו.
אחר כך אני מרשה לעצמי לחשוב לרגע אם אני וזואי נסתדר שם , יחד.
וודאי שכן.
דפיקות בדלת הסיחו את דעתי , אני מביטה לרגע למול החלון , שיער בלונדיני רחב נגלה לפניי ולשניה אני כבר חושבת אולי לא לפתוח.
״זואי?״ אני פותחת למראה אישה בלונדינית , שיערה אסוף בקליפס קטן ומתרחב לכתפיה. ״מי את?״ אני שואלת והבלונדה מעיפה את ידי לצד ונכנסת לבית במהירות. ״לא זואי , שם יפה אבל לא.״ היא מניחה את תיד הצד בספה הקרועה שבסלון , מנקה כמה חליקיקים לא נראים של אבק ומתיישבת בעדינות. ״אני קלרה , אני יהיה המשרתת שלך למשך התקופה הקרובה. קיבלת כבר את המכתב?״ היא שואלת ואני נעמדת ישירות לפניה. ״זה בסדר , אני מסתדרת , את יכולה ללכת.״ אני כבר מוכנה לפתוח לפניה את הדלת אבל היא עוצרת אותי כשהיא תופסת בידי ״עזבי לי את היד״ אני אומרת ואני מסמנת בידה שאשב , וככה אני עושה. ״חובתי היא לארגן אותך להיות מטופחת לקראת פגישתך עם המלך , וחוצפה כזאת למשל , לא תמשך לעוד הרבה זמן. סמכי עליי״ אני חוקרת את מבטה עם עיניי , נראה שהיא מנסה להתאמץ מאוד. ״מה שמך מיס?״ היא שואלת ואני מרימה אליה גבה. ״ליאם , כולם קוראים לי קליי. זה השם משפחה״ אני מסבירה והיא מהנהנת, ״בסדר ליאם , אני אתן לך כמה שאלות ואז נתחיל לארגן אותך לקראת מחר . בסדר?״ היא מביטה בי בציפייה , כשהיא מבינה שאני לא עומדת לענות היא שואלת - ״משפחה ?״
אני מביטה בה בזעם . ״כן , אמא , אבא , שני אחים.״ אני עונה , בלי היסוס את החלום הכי גדול שלי. ״איפה הם ברגע זה?״
״אבא בעבודה , אמא במילואים והאחים עזבו את הבית.״ קלרה מהנהנת בחיוך. ״יפה. האם קיימת יחסי מין בפעם כלשהי בחייך ?״ היא מרימה את הגבה השמאלית ומחייכת לשאלה. ״אלוהים , מה נדפק איתך אישה ?״ אני שואלת , ואז מנענעת לשלילה בראשי.
״מצטערת , חלק מהפורמט. תחביבים?״ אני נותנת לה מבט מזלזל לכמה שניות, ״לישון , בעיקר. אה! לא , יודעת מה ?לעשות סקס.״
החיוך שלה יורד בהדרגתיות והיא כותבת איזה משהו בפנקס שלה. ״סתם צחקתי. אין שום דבר מיוחד בתחביבים שלי.״ אני ממהרת להרגיע אותה והיא מעיפה במהירות דמעת זיעה מהמצח. ״מזל.״