״הם עשו לך משהו?״ סמואל שואל בקול מעט רובוטי כשאנחנו נכנסים לרכב. ״סליחה?״ שאלתי בקול שקט והוא הסיט את מבטו מהכביש אליי, ״ההורים שלך, עשו לך משהו כשחזרת הביתה היום?״ השפלתי את ראשי לאצבעותיי, לא רציתי להגיד לו שאמי סטרה לי. לא היה לי כוח להסברים. ״אבא שלי לא היה, רק אמא שלי. ואמרתי לה שישנתי אצל מיה״ אצבעותיו של סמואל התהדקו על ההגה עד שהלבינו, כאילו ידע שקרה משהו. הוא שחרר את ידו הימנית מההגה החליק את ידו בידי. שוב צמרמורת נעימה עברה בגופי. הדקתי את אחיזתי בידו. ״זאת לא תשובה למה ששאלתי. אבל אל תעני, אני לא חושב שכדאי לי לדעת.״ מבטו עבר אליי ועיניו המהפנטות כועסות. הוא סורק את פניי, מנסה להבין על מה אני חושבת עכשיו. אני לא אגיד לו מה קרה, הוא צודק- עדיף לו לא לדעת. הנחתי את ידי השניה על ידינו המשולבות וליטפתי את גב כף ידו של סמואל. אני לא רוצה שהוא ידאג לי, יש לו מספיק דאגות על הראש. הרמתי את רגלי הכואבת שנפצעה אתמול על המושב ועיסיתי אותה עם כף ידי הפנויה. סמואל שם לב למעשיי ״לא היית צריכה ללכת לבית הספר, לא היית צריכה לצאת בכלל! הרגל שלך לא החלימה, התפרים יכולים להפתח! ו-״ ״סמואל.. הכל בסדר. לא כל כך כואב לי, בבקשה תפסיק לדאוג״ קטעתי אותו בקול שקט במטרה להרגיע אותו. הוא נאנח, ״אני לא רוצה שתכאיבי לעצמך״ חייכתי, ״אני לא״ אמרתי, הוא שלח לי מבט מהוסס, מבט חושד, מבט יודע. משהו בי מרגיש שהוא אולי חושב שאני פוגעת בעצמי..
״איך אתה מרגיש? איך ריאן? אחותו נפטרה ואני כל כך אנוכית שדיברתי אתמול רק על עצמי״ מבטו השתנה מיד, עצב חדר לעיניו, המבט ששובר לי את הלב. ״אני רוצה לשמוע עלייך, על מה שאת עוברת, את הבן אדם האחרון להיות אנוכי אוולין.״ הוא חנה ליד הבניין היוקרתי והוסיף, ״ריאן במצב רע, אבל אליסון איתו. הוא לא מוכן להפגש עם ההורים שלו, או להכנס לבית שלהם.. כואב לו. אבל יש לו מזל שיש לו את אליסון, היא אוספת את כל השברים שלו ושומרת עליו שלם. זה מחמם את הלב לדעת שיש מישהו שיעשה הכל בשבילך. מישהו שאפשר להניח עליו את הראש.״ אני מרגישה כל מילה בליבי, אני יודעת על מה הוא מדבר. יש לי את מיה, יש לי את אדם, והם תמיד יהיו איתי. אבל לפעמים אני מרגישה שאני מדכאת אותם או שוברת אותם עם העצב שלי. אני זוכרת את המסיבה של שנה שעברה, מיה לא נהנתה באשמתי. לא הייתי מוכנה לרקוד, לא רציתי שאף אחד יגע בי. זאת הייתה תקופה נוראית שההורים שלי נהגו להכות אותי יותר מעכשיו. כל מגע כאב לי. מיה הכריחה אותי לבוא למסיבה הזאת, לא להשאר בבית. אבל זה גרם לה לא להנות, להשאר איתי בצד. אני תמיד אעריך אותה על הכל, אבל היא נערה בתיכון ולפחות לאחת מאיתנו מגיע להנות.
מאז אני לא משתפת אותה בהכל, אם ההורים שלי מכים אותי אני לא מספרת. אם אני עצובה- אני לא מספרת. אם אני מרגישה שאני נשברת לאלף חתיכות- אני לא מספרת.
״אני מבינה אותך״ סמואל כיבה את המנוע והביט בעיניי, הוא הרים את כפות ידינו המשולבות ונשק לידי. ״אני יודע״.
****
״זה פשוט מושלם״ לקקתי את שארית השוקולד מאצבעותיי, ״מאיפה אתה יודע להכין פנקייק כל כך טעים?!״ אמרתי בהתפלאות. ״כל דבר שאני מכין הוא טעים״ סמואל חייך ונשק לצווארי, קפאתי. צמרמורת עברה בגבי. מה הוא עושה? אני יודעת שהתקרבנו, אפילו התנשקנו אבל.. למה זה מרגיש כאילו אנחנו זוג? אנחנו לא זוג.. נכון? אולי זה כך עם כל בחורה שהוא מתקרב אליה? אני תמימה מדי? אני כנראה תמימה מדי.. ויתרתי על המחשבות וצחקקתי. ״באמת? אתה טבח טוב?״ הוא התקרב אליי מאחור ועטף אותי בזרועותיו. ריחו עטף את אפי וגופי בער. אני לא יודעת מה לחשוב. מה הוא עושה? מה אנחנו עושים? הוא הנהן אל תוך צווארי. צחקקתי והתכווצתי מהדגדוג הנעים. אולי לשם שינוי אני אניח את המחשבות בצד ואהנה מהדקות הספורות שאני מרגישה בהם שמחה?
״אני הולך להתקלח, חכי לי כאן״ הוא נשק ללחי שלי ונעלם.
עצם המחשבה עליו מתקלח מעלה חום בגופי. ראשי התחיל לחשוב על הזרועות שלו, השרירים שלו, החזה החסון שלו..- צליל הודעה קטע את מחשבותיי והודתי לו על כך. נערתי את ראשי במהירות. תרגעי אוולין!
עוד צליל הודעה הופיע מהטלפון של סמואל. עוד צליל. עוד אחד. כבר שבע הודעות נשלחו. אולי זה משהו דחוף? אולי זה ריאן? אולי זה אח שלו?
החלטתי להציץ בהודעות כדי להודיע לסמואל אם קרה משהו רע.
׳היי סמו אנחנו למטה׳
׳הבאתי חברה!׳
׳אני חושבת שנוכל להנות יותר שלושתינו.. אם אתה מבין למה אני מתכוונת..׳
׳סמו אתה שם?׳
׳אתה יודע שאני שונאת שאתה גורם לי לחכות.׳
׳יש לך מזל שזה אתה!׳
׳אוקי אנחנו עולות למעלה! אולי אתה במקלחת ולא יכול לענות. אולי אני וליילי נוכל לצטרף אלייך ונוכל-׳
לא יכלתי להמשיך לקרוא וזרקתי את הטלפון על השולחן. אלה שני בחורות.. הן באו לפה כדי.. לענג את סמואל..? נערתי את ראשי ועצמי את עיניי. סמואל הוא.. למה אני מרגישה כאב כזה בחזי? הוא לא חייב לי שום דבר נכון? הרי אנחנו לא יחד. אבל למה הוא התנהג כאילו אנחנו כן?. אז זה נכון, צדקתי. הוא מתנהג כך לכל בחורה שהוא מתקרב אליה.
הדלת נפתחה בתנופה והקפיצה אותי מהכיסא. ״סמו! אנחנו כאן-״ בחורה בלונדינית אמרה ועצרה ברגע שראתה אותי. היא הייתה ארוכת רגליים, בעלת שיער בלונדיני ארוך מאוד. היא לבשה חולצה דקה וחצאית קצרה. רגלייה היו ארוכות וכפות רגליה נעלו עקבים גבוהים. לידה נעמדה בחורה אדמונית יפייפיה, בעלת שפתיים עבות. והיא לבשה כמעט את אותו הדבר כמו החברה שלה.
״מי את?״ שאלה אותי הבלונדינית. הרגשתי את האודם עולה על פניי ולחיי התחממו. השפלתי את ראשי. מי אני בשבילו? אני לא יודעת. ״אני.. אממ..״ לא ידעתי מה להגיד. ״זה לא משנה, אני בדיוק הולכת.״ אמרתי ולקחתי את תיק הגב שלי. הלכתי באטיות לעברן בגלל רגלי הכואבת עד שהבלונדינית תפסה בידי וגרמה לליבי לקפוץ בבהלה. ״למה שלא תשארי? זה יכול להיות יותר מהנה אם נהיה ארבעה..״ היא חייכה חיוך לא מוסבר ולחיי התחילו להתחמם שוב. היא רוצה שאני אצטרף אליהם? ששלושתינו נהיה עם סמואל? עצמתי את עיניי במטרה לסלק את המחשבה המטרידה הזאת מהראש. לא. ממש לא! ״לא תודה, אני אוותר.״ שחררתי את ידי מידה ועקפתי אותה. ידעתי שאלה רק דקות ספורות של שמחה, למה אני מופתעת?
יצאתי מהדלת וחשבתי לעצמי, איך אני אמורה לחזור את כל הדרך חזרה עם רגלי הכואבת? בעצם.. אתמול לא הייתה לי בעיה ללכת עם הזכוכית ברגל, כשהייתי יחפה. אז עכשיו זה אמור להיות קליל נכון?
כשיצאתי מהבניין עצבות השתטלתה עליי. למה כל כך כואב לי שסמואל איתן? שהוא.. עושה איתן.. דברים..
האם אני כועסת כי זה קורה בזמן שהוא אמר לי להשאר אצלו? כי הוא אמר למיה שהוא דלוק עליי אבל בעצם שיקר? שהוא פאקינג הציע לי לגור איתו אבל הביא בחורות הביתה? הרגשתי את עיניי נרטבות, זה כואב. מרגיש כמו סכין בלב. אבל זה בסדר.. כי למה ציפיתי? שהוא באמת רוצה לגור איתי? שהוא באמת רוצה אותי? הרי אנחנו לא באמת מכירים. המשכתי להגיד את זה לעצמי למרות שבתוך תוכי אני יודעת שמעטים האנשים שמכירים אותי כמוהו.. שיודעים על עברי.
לא נורא. אני אבכה היום ואולי קצת מחר, אולי גם מחרתיים, ואז זה יעבור..
נכון?
___________
___________
מקווה שאהבתן את הפרק, אוהבת❤️
YOU ARE READING
My Sky
Romanceאיך התאהבות נוצרת? האם מבט אחד מספיק? חיוך? בהייה ממושכת בעיניים? ריח? או כשהוא מרגיע בך את כל הרעש במבט אחד בלבד? אבל הכי חשוב, מה עושים כשהאדם היחיד שיכול להרגיע את הסערה הזאת בתוכך לא יכול להיות לצידך? אוולין וסמואל הם דמויות אהובות מהספר My pr...
