My Sky

פרק 11

-נקודת מבט סמואל-

״התגעגעת אליי?״ יצאתי המגבת אל הסלון, מת לראות את אוולין. אני לא יודע מה הבחורה הזאת עושה לי אבל זה טוב לי כל כך. אני מרגיש שאני.. חי. אחרי הרבה זמן שהייתי מת.
״הבאתי חברה!״ נעצרתי בפתח הסלון וחדר האוכל. מיילי כאן. מה היא עושה כאן? ומי זאת שאיתה? ליבי קפא מפחד ועיניי חיפשו מיד אחרי אוולין. הצלחת שלה עדיין על השולחן, הכיסא ריק. היא לא פה. התקדמתי במהירות אל עבר המרפסת אולי היא שם! ״מה אתה מחפש?״ שאלה אותי מיילי, משכתי בשיערי בחוזקה, היא לא במרפסת ״איפה היא? איפה אוולין?!״ צעקתי מיילי התרחקה ״היא הלכה! הצעתי לה להשאר, אמרתי לה שנוכל להנות כולנו ביחד!״ גופי קפא ״את הצעת לה, לעשות סקס איתנו?!״ פניי רותחות ואני פשוט זועם! אני מרגיש שעוד רגע יצא לי עשן מהאוזניים. אני אפילו לא מצליח לדמיין אותה ככה! את אוולין הטהורה שלי. ״מה לעזאזל אתן בכלל עושות פה?!״ צעקתי ״ניק אמר לנו לבוא! חשבנו שאתה יודע!״ מיילי צעקה עליי, נאנחתי. לעזאזל ניק!!  פתאום אני קולט את הבחורה האדמונית אוכלת מהפנקייקים של אוולין! ״תפסיקי לאכול את זה!״ נראה שהיא לא מקשיבה לי וממשיכה לאכול ״זה ממש טעים״ היא מביטה בי בתמימות. אין לי סבלנות לזה. ״איפה היא?״ אני שואל את מיילי ״מאיפה אני אמורה לדעת?״ מאיפה היא באמת אמורה לדעת אדיוט? ״טוב אני מצטער אבל אתן חייבות ללכת״ נגשתי אל הדלת במהירות ופתחתי להן אותה ״מה? למה?״ נאנחתי ביאוש ״אני לא אעמוד כאן ואתווכח איתך. אני מנסה לצאת ג׳נטלמן אז אל תנסי להוציא ממני את זה בכוח. אני מבקש שתלכו.״ היא מביטה בי במבט לא מובן ״אבל למה?״ אני עוצם עיניים ונושם נשימה עמוקה ״עופו מפה!!!!!!!!!״ צרחתי. שניה לאחר מכן הדירה נותרה ריקה. לעזאזל איתן!
איפה אוולין עכשיו? היא חזרה לביתה לבדה? ואם הם יכו אותה? הרי אני יודע שהם עושים את זה! אני יודע שעשו לה משהו היום בבוקר! ואם היא החליטה שלא ללכת הביתה? זה אומר שהיא מסתובבת עם רגלה הפצועה! שכנראה היא תפתח את התפרים! לעזאזל עם הכל! בעטתי בשולחן.
הוצאתי את הטלפון מכיסי וחייגתי את המספר שלה. ״תעני לעזאזל!״ היא לא עונה. חייגתי עוד כמה פעמים והיא פשוט לא עונה.
התכוונתי לצאת לחפש אותה אך אחי ניק בדיוק נכנס בדלת עם חיוך שמח על פניו. ״נו?״ הוא שאל והרים את גבותיו במהירות. הבטתי בו בכעס ״מה נו??״ צעקתי ״מה אתה צועק?! לא שמחת מהמתנה שהבאתי לך?״ הרגשתי את דמי מבעבע מכעס בתוכי. ״לא! לא שמחתי! המתנה שלך גרמה לבחורה היחידה שרציתי שתהיה פה ללכת! ואין לי מושג איפה היא! אולי היא בסכנה וזה פאקינג בגללך!״ פניו של ניק הפכו למבולבלות ״מה? על מה אתה מדבר סמואל?״ הוא התקרב אליי בדאגה והניח את ידו על כתפי ואני נאנחתי ביאוש, ״מה קורה לך? על איזה בחורה אתה מדבר? הבחורה עם פני המלאך? זאת שרדפת אחריה אתמול בחוף?״ הוא אמר במבט לא ברור. איך הוא קרא לה? למה לעזאזל זה מעצבן אותי? זה לא משנה, הוא צודק.. עצמתי את עניי כשנזכרתי שגם שם נטשתי אותה. בטח היא מרגישה נטושה עכשיו, לבד. אוולין שלי. ״מאיפה הבאת את ׳הפני המלאך׳ הזה?״ שאלתי בהתעניינות. ״היא פשוט נראת ככה..״ הוא מלמל ונראה שהוא נזכר במראה שלה. די! למה זה מעצבן אותי?! ״בכל מקרה.. דיברת עליה?״ הוא שאל לאחר כמה שניות. ניסיתי להרגע.
״אתה לא אמור להיות אצל חברה שלך או משהו?״ שאלתי אותו ״אל תעביר נושא!״ ״זה לא משנה ניק. עזוב אותי״ השתחררתי ממנו ויצאתי מהדלת. רצתי אל האוטו וניסיתי לחשוב איפה היא. מצד אחד היא עם רגל פצועה כך שאני לא חושב שהיא תסתובב בעיר, אבל מצד שני אתמול היא הייתה יחפה עם זכוכית בתוך הרגל וזה עדיין לא עצר את הפחד שיש לה מהבית שלה. היא מסתובבת, ללא ספק.