My Sky

פרק 2

״נראה טוב אה?״ אליסון זרקה לעברי אחרי שמחשבותיי לא הפסיקו לרוץ עליו. לחיי התחילו להתחמם וליבי החסיר פעימה. אני עד כדי כך שקופה? לעזאזל זה כאילו המוח שלי מריץ את אותה תמונה שלו סורק אותי שוב ושוב!
״כן..״ מלמלתי בשקט בתקווה שהיא שמעה אותי. אני חייבת להתאפס על עצמי ולחזור להמציאות!
״זה בסדר, אם לא הייתי מאוהבת בחבר הכי טוב שלו גם אני הייתי מתהפנטת ממנו״ אליסון אמרה בחיוך מבין. גבותיי התכווצו בסקרנות. ״ריאן זה החבר הכי טוב שלו?״ שאלתי. היא נאנחה, והשפילה את מבטה את הרצפה, כנראה חושבת עליו. זה די עצוב שאהבה ענקית כמו שלהם תהרס בגלל ריב מטופש. אחרי כל הדברים שעברו הם יכולים לעבור כל מכשול, ואני בטוחה שהם יתגברו על זה ויחזרו להיות ביחד. הם חייבים לחזור להיות ביחד.
״כן..״ היא מלמלה בעצב. הלב שלי מתכווץ בכאב, למה היא עושה את זה לעצמה? שתדבר איתו כבר לעזאזל!
צלצול הודעה קטע את מחשבותיה ואת מחשבותיי. היא קראה את ההודעה בעיניים עצובות ונאנחה. זה הוא.
״זה הוא?״ שאלתי בשביל לוודא שאני צודקת. היא הנהנה וחזרה להביט ברצפה. ״אני לא יודעת מה לעשות״ היא מלמלה. נאנחתי. היא מביטה בי בציפייה, כאילו מחכה שאפתור לה את הבעיה , שאתן לה עצה. וזה בדיוק מה שאני עושה.
״אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו.. אתם צריכים לפתור את העיניינים בצורה בוגרת. יהיה בסדר..״ אמרתי בחיוך, מנסה לשכנע אותה לעשות את זה. היא נשמה עמוק, נראה כי אני מצליחה! אני ממשיכה לנסות ״אל תשכחי את כל מה שעשה בשבילך.. הוא הגיב ככה לקרבה שלך עם ג׳וני כי הוא מקנא. כל אחד מתמודד עם הקנאה שלו בדרך אחרת..״ היא מחייכת חיוך קטן ונאנחת. ״את צודקת. אני אדבר איתו״ שמחה הציפה את כל כולי. הם הזוג הכי מושלם שיש. הם חייבים להיות ביחד.
לפתע היא קפצה עליי וכרכה את ידיה סביבי, היא הדקה אותי אליה, לא משאירה לי מקום לנשום.
״את ללא ספק החברה החדשה שלי! כריס הולכת לקנא!״ היא צעקה ואני צחקקתי וחיבקתי אותה חזרה.
״את רוצה ללמוד קודם ואז לדבר איתו? או הפוך?״ אני שואלת וממהרת להוסיף ״את קולטת יפה את החומר, אני חושבת שתוכלי לפספס שיעור אחד״ אני מחייכת בניסיון לעודד אותה לדבר איתו כבר. אחרי כמה שניות שהיא מביטה בי , היא קפצה על רגליה והתחילה לחייג למי שאני מנחשת שהוא ריאן.
בינתיים המחשבות רצות במוחי, אני צריכה לחזור הביתה.. אבל אני לא רוצה לחזור הביתה. הם בטח שם. הם בטח יזרקו לי הערה באוויר שתגרום לי להשאר ערה כל הלילה. נאנחתי. אני אצטרך להתמודד עם זה.
אני שמה לב שאליסון מביטה בגשם, ואז בי. אוי, היא בטח דואגת לאיך אחזור הביתה. מיהרתי להגיד ולהרגיע אותה ״זה בסדר, לא אכפת לי להרטב קצת בדרך הביתה..״
היא הורידה את הטלפון מאוזנה, ״לא את לא חוזרת ברגל כשיש גשם כזה״ היא פקדה עליי.
״אני אקח אותה״ שמעתי את קולו. מיהרתי להרים את עיניי אל כיוון הדלת. הוא עומד שם, נשען על המשקוף. ונועץ בי את עיניו היפות. הוא סורק אותי שוב, ואני סורקת שוב את פניו. את העיניים האלה שנועדו לשגע אותי.
רגע, מה הוא אמר? לא לא! ממש לא!
״לא זה בסדר, אני אלך ברג-״
״אני מחכה לך למטה״ הוא זרק אליי ,קטע אותי והתקדם במסדרון.
פי נשער פעור ועיניי עדיין נעוצות במקום שבו הוא עמד. אני מעבירה את מבטי באיטיות אל אליסון, שנראת משועשעת מהמצב.
״מה אני עושה?״ אני ממלמלת בלחץ. אני לא יכולה להיות איתו באותה מכונית! אני.. אמס. מהמבט הזה שלו.
״תרגעי, סמואל הוא אדם מאוד טוב ומצחיק, הוא יחזיר אותך לבית בריאה ושלמה״ היא אומרת בעידוד אך זה לא זה! זאת לא הבעיה. הבעיה שאני אשתגע אם אהיה איתו לבד. הגוף שלי יבער כמו בפעם הקודמת שעיניו סרקו אותי. לעזאזל מה הגבר הזה עושה לי?!
אני מחליטה לשקר ולהמציא תירוץ כלשהו, אולי היא תצליח להוציא אותי מזה..
״זה לא זה, אני מובכת. אני בחיים לא הייתי עם גבר לבד באוטו.. חוץ מאבא שלי כמובן.. בחיים לא הייתי קרובה לגבר בכלל, אני לא יודעת איך-״
״תרגעי אוולין, הגיע הזמן שתיהי קרובה למישהו את לא חושבת?״ היא קוטעת אותי ומתקדמת אליי. ״וסמואל ישמור עלייך, אני מבטיחה.״ היא מבטיחה לי בעידוד. בלת ברירה, הנהנתי והתחלתי לאסוף את חפציי. אין לי איך לחמוק מזה, ואני מודה שזה די בלתי אפשרי ללכת ברגל כשיש גשם כזה בחוץ. אז..על החיים ועל המוות?
״תתקשרי אליי כשתגיעי הביתה״ אליסון אומרה בדאגה. היא פשוט מדהימה.
הנהנתי בחיוך וחיבקתי אותה לשלום.