שיר משלי

טעויות

עשיתי הרבה טעויות בחיים שלי, הרבה מעשים לא מגובשים ואולי קצת מטופשים.
אתה אחד מהם, מהטעויות שלי.
טעות שמלאה בטעם של חום ושל מוכרות, טעות שנולדה משאלה תמימה, ממשאלה.
זאת הייתה טעות שנהפכנו חברים, זאת הייתה טעות שהיינו קצת יותר מסתם שני אנשים, זאת הייתה טעות שאהבתי אותך ומצאתי נחמה בך.
הלחישות בין הסדינים, הסודות שהיו לנו שמורים.
השעות שישבנו על חוף הים, הימים שבילינו יחד ככה סתם.
ההבטחות, המילים הריקות שהרגישו פעם כל כך מלאות, שעדיין גורמות לפרפרים לעוף, שעדיין גורמות לי לצוף.
אתה קצת יפיוף, קצת חצוף, הכל אצלי בפנים קצת טירוף.
הכל עצוב, הכל עדיין חשוב, ואתה אצלי עדיין אהוב.
אתה טעות שלי , זה בטוח, אבל איכשהו כשאתה אצלי בראש הכל מתנופף ברוח.
אין לי חרטות, רק הרבה מחשבות, שאלות, ואין תשובות.
יש הרבה תהיות, טעויות, הרגשות, אמירות.
יש הרבה בפנים ועדיין כל כך קצת, כל כך ריק.
היינו רק שני ילדים שאהבו, שני אנשים שהכירו מיד הגורל.
האנשים הנכונים שנפגשו בזמן הלא נכון, במקום הלא נכון.
כמו בשאר הדברים, עשיתי ולא חשבתי, לא הקשבתי, לא ראיתי, טעיתי.
טעינו.
אני לא מתחרטת.
אני כואבת, אבל לא מתחרטת.
אולי יום אחד זה יקרה שוב, אנחנו.
אולי יום אחד זה יהיה הזמן והמקום הנכון.
אולי יום אחד לא תהיה טעות, תהיה הפתרון.
אולי יום אחד, ואולי זה יהיה גם היום האחרון.
אבל עד אז תהיה טעות ללא חרטות, תישאר אצלי, בזיכרון.