פרק 111 - גילה

4.6K 145 44
                                    

נקודת מבט אופל
צלצול הטלפון שלי העיר אותי מהשינה ומיהרתי להשתיק את הטלפון כדי שסהר לא יתעורר,

על הצג היה רשום 'ערן' ועניתי "אתה הערת אותי" אמרתי והוא אמר "מצוין, תזיזי את התחת שלך ושל חבר שלך ותבואו עוד שעתיים לבית משפט"

ואמרתי "מה?" והוא אמר "מה מה? לא דיברו איתכם? היום המשפט של שחר ואתם צריכים להיות שם"

ואמרתי "ערן לא דיברו איתנו" והוא אמר "מה את מסתלבטת?" ואמרתי "לא, ואיך אני אבוא איתו ערן? הוא יגלה" וערן אמר

"יגלה מה? ששחר המזדיין הזה ניסה לאנוס אותך כמה פעמים?" נאנחתי ואמרתי "זה רק יסבך את הכל" והוא אמר "ככה או ככה הוא צריך לבוא אופל, שחר ניסה להרוג אותו הוא צריך להיות במשפט הזה"

ואמרתי "אני מפחדת" והוא אמר "אין לך ממה. אני איתך, סהר איתך, ותאמיני לי שסהר יתמוך בך אופל את לא אשמה"

נאנחתי ואמרתי "טוב אנחנו נבוא" והוא אמר "יאללה אוהב אותך" החזרתי לו וניתקנו,

כיסיתי את פניי וחשבתי איך אני מספרת לסהר ששחר רצה לאנוס אותי כמה פעמים, אם סהר ידע זה יצור בלגן שלם, ברגע שהוא יראה את שחר הוא ירצה להרוג אותו וסהר יסבך את עצמו,

נשכבתי בחזרה ליד סהר והתחפרתי בתוך חזהו, הוא חיבק אותי ונשמתי נעתקה, הוא ער,

"מה אני אגלה שיסבך את הכל?" הוא שאל וקולו היה צרוד משינה שהרעיד לי את כל הגוף,

שתקתי, אני מפחדת לענות לו על זה

"מה אופל? מה אני אגלה?" הוא שאל שוב ונאנחתי, קמתי ממנו והוא הסתכל עליי

"לשחר יש היום משפט ואנחנו צריכים להגיע לשם" אמרתי והוא אמר "אנחנו? למה את צריכה לבוא לשם? זה לא יעשה לך טוב"

ונשמתי עמוק, איך אני אומרת את זה?

הסתכלתי עליו ואמרתי "סהר אנחנו פשוט צריכים להגיע לשם" והוא אמר "לא ענית על השאלה שלי" הוא הסתכל עליי,

אין לי איך להתחמק מזה "תעני לי" הוא אמר והורידים שלו בלטו, הוא מתחיל להתעצבן

"סהר די" אמרתי והוא קם מהמיטה שלו בעצבים, הוא נכנס למקלחת שבחדרו וטרק את הדלת, לעזאזל,

זרקתי את עצמי בחזרה לכרית ונאנחתי, קמתי מהמיטה שלו והתלבשתי,

לבשתי ג'ינס ארוך שחור וחולצת אוברסייז לבנה חלקה שהכנסתי חלק ממנה לתוך הג'ינס,

סהר יצא מהמקלחת והסתכלתי עליו "למה אתה מתעצבן בשניות?" אמרתי והוא אמר "אופל נשבע לך שאת מחרפנת אותי מה הבעיות שלך לענות אני לא מבין"

"מה אני אגלה שיסבך הכל" הוא הוסיף

ואמרתי "ששחר ניסה לאנוס אותי שלוש פעמים"

הוא הסתכל עליי ושתק "מה?" הוא שאל והתעלמתי, סירקתי את שיערי וסהר עצר אותי, "מה אמרת?" הוא שאל ושתקתי,

"בן זונה!" סהר צעק והעיף את כל הדברים מהשידה שלו, עצמתי את עיניי וניסיתי לעצור את הדמעות, ידעתי שזה מה שיקרה

המשכתי להסתרק וסהר התחרפן "אני אזיין אותו" הוא אמר וקילל אותו, שתקתי, לא היה לי מה להגיד,

"הוא הצליח?" סהר שאל והחזיק במותניים שלי, היו לו דמעות בעיניים "סה-" אמרתי והוא קטע אותי כששאל שוב "הוא הצליח?"

ירדה לי דמעה וסהר ניגב אותה, הנדתי בראשי לשלילה והוא נישק את המצח שלי,

"למה לא סיפרת לי?" הוא שאל ואמרתי בשקט "זה לא דבר שקל לספר" והוא אמר "אבל ערן יודע" שמעתי בקולו שהוא היה קצת פגוע מזה שסיפרתי לערן ולו לא סיפרתי,

"אתה היית בניתוח וערן פשוט הוציא את זה ממני" אמרתי אבל שנינו יודעים שזה סתם תירוץ, אני פשוט פחדתי שהוא יעשה משהו לשחר ויסכן את עצמו,

למרות זה סהר הניח לי וחיבק אותי חזק "אני אוהב אותך, אני לא רוצה שתפחדי לספר לי דברים אופל" הוא אמר ואמרתי

"אני לא מפחדת לספר לך, אני מפחדת שתעשה משהו שיסכן אותך" הוא ליטף את הלחי שלי ונישק את שפתיי בעדינות שלא אופיינית לו,

"הוא עשה לך עוד משהו?" הוא שאל ונשמתי עמוק ועניתי "הוא הרביץ לי, שאת זה אתה יודע כבר, הוא קרע לי בגדים, נגע בגוף שלי קצת אבל לא הצליח לעשות משהו מעבר"

אמרתי לאט וסהר עצם את עיניו בכאב "מקווה בשבילו שיהיו עליו שוטרים, כי אם לא הוא מת"

סהר אמר ואמרתי "סהר בבקשה אל תעשה כלום אתה סתם תסתבך" והוא אמר "אם אני אסתבך זה לא יהיה סתם"

נאנחתי, מה אני כבר יכולה להגיד עוד? הוא גם ככה לא יקשיב לי,

הוא חיבק אותי ונתן לי להרגיש מוגנת "עכשיו אני פה, אף אחד לא יזיק לך יותר" הוא אמר ונישק אתר ראשי.

חיכינו לערן שיבוא כי הוא בא איתנו ובינתיים ירדנו למטה אחרי שסהר התארגן, הוא עצבני בטירוף,

"אתם הולכים?" ורד שאלה והנהנתי לאחר שסהר לא ענה, הוא יצא לגינה וראיתי שהוא עישן סיגריה,

"מה יש לו?" ורד שאלה ואמרתי "עצבני, את מכירה אותו" היא חייכה ושאלה "הוא החזיר תשובה לבן ואורי?" הם לא היו המפקדים שלו?

"איזה תשובה הוא צריך להחזיר?" שאלתי והיא הסתכלה מופתעת "הוא לא אמר לך?" היא שאלה ואמרתי "לא..?" ספק אמרתי ספק שאלתי

והיא אמרה "לא משנה" ואמרתי "מה לא משנה?" והיא אמרה "יפה שלי, אני לא רוצה להיכנס בניכם, הוא כבר יספר לך" הנהנתי ויצאתי אליו,

ישבתי לידו והוא כרך את ידו סביבי, חיבקתי אותו ואמרתי "מה אתה לא מספר לי?" הוא נאנח ואמר

"אז את יודעת" ואמרתי "לא, אבל אמא שלך שאלה אם החזרת תשובה לבן ואורי" הוא נישק את ראשי ואמר "נעשה את השיחה הזאת כבר אחר כך טוב מאמי?"

הנהנתי רק כי ידעתי שהוא באמת עצבני, נדבר על זה כשיהיה רגוע, למרות שאני ממש לא רגועה,

איזה תשובה הוא צריך להחזיר להם?

לקחת סיכוןWhere stories live. Discover now