Living upside down 2/ פרסבת'

ניקו

"אנחנו עומדים לשכוח נכון?" ניקו שאל ועיסה את רקותיו כשעוד פרץ של כאב ראש תקף אותו. הוא לא אהב את זה שהתכניות שלהם לא עבדו כמו שהוא קיווה. אם הוא לא היה זוכר, אם הוא לא היה יודע... הכל היה יותר פשוט. אבל הוא זוכר. הוא יודע. הוא לא יכול להתעלם מזה.

"גם אם כן, זה לא משנה. אני פה איתך ופייפר תדאג לזה שדברים יחזרו למה שהיו בעבר. הכל יהיה בסדר." וויל העביר את ידו על לחיו של ניקו וניקו לא יכל שלא להיצמד אל המגע הקל ולהרגע. 

"אני לא סומך על ג'ייסון עם אנבת', זה נראה לי כמו רעיון גרוע, אתה רוצה שנלך לראות מה קורה איתם?" ניקו שאל, הוא לא באמת רצה לראות מה קורה איתם אבל העדיף את זה על ישיבה בחוסר מעש על הדשא מול הים, למרות שהוא כן נהנה מהעובדה שהיה לו מעט זמן לבד עם וויל. 

"בוא לא נתעסק בזה ניקו. הזכרונות שלנו יעלמו בקרוב, יש לי הרגשה שככול שננסה יותר ניכשל יותר. זה משהו שצריך לבוא מהם. כשהזיכרונות שלנו יעלמו פייפר תסביר לנו מה קרה, ביקשתי ממנה, וברגע שזה יקרה נוכל לעזור בלי כאבי הראש. עכשיו אתה צריך לנוח." וויל משך את ניקה אליו והתיישב, מושך את ראשו של ניקו כך שהוא ישען על כתפו. "תזכור שתמיד אני אהיה לידך, לא משנה מה. אני אוהב אותך."

"גם אני אוהב אותך." ניקו מלמל ברגע בו כאב הראש פגע בו. ידיו מצמדו אל ראשו כשראייו השחירה, מערבולת של זכרונות ותמונות הציפה אותו, בלבלה אותו, כשהוא פקח את עיניו הוא שכב על הדשא, וויל כרע לידו "אתה בסדר ניקו?" הוא שאל.

"א..אני חושב... מה קרה? מתי הגענו לפה?"