למה אני?

חלק-1

לא ראיתי כלום, העיניים שלי היו מכוסות בבד.
לא יכולתי לזוז, הרגליים והידיים שלי היו קשורות לכיסא.
הדבר האחרון שאני זוכרת זה שאני הולכת ברחוב בדרך לבית שלי, ולפתע אני רואה צל גדול מאחורי,
לפני שהספקתי להסתובב הרגשתי יד מחזיקה אותי ובד על פי, ואז הכל נהפך לשחור...

~6  שעות לפני~

"קייט תתעוררי כבר את תאחרי לבית ספר, את לא רוצה לאחר ביום הראשון ללמודים הנכון?"
שמעתי את סופי צועקת כשהיא עומד ליד המיטה שלי, היה אפשר לראו0ת שהיא מתרגשת.

סופי היא החברה הכי טובה והיחידה שלי. אנחנו גרות בפנימייה, להורים של שתינו נמאס מאיתנו אז הם שלחו אותנו לפנימייה.
ההבדל היחיד הבין ההורים שלנו הוא שההורים שלי אימצו אותי.
לא הכרתי את ההורים האמיתיים שלי. בגיל עשר הם אימצו אותי ולפני חודשיים שלחו אותי לפנימייה.
מה הקטע בלאמץ ילדה ואז לשלוח אותה לפנימייה?
אני מניחה שפשוט נמאס להם ממני.
היום אני בת 17 ומתחילה י"ב.
סופי גם הייתה איתי בעיר הקודמת, וממש שמחנו שההורים שלנו שלחו אותנו לפה ביחד
כי בבית ספר הקודם לא הרגשנו שייכות. 
אולי בגלל שכל יום צחקנו עלינו שההורים שלנו שלחו אותו לפנימייה.
כשהייתי בכיתה י"א ילד מהשכבה עבר לידנו ושפך עלינו את הברד שהוא קנה בקפיטריה.
כל כך העצבנתי וזרקתי עליו את הכיסא הראשון שראיתי,
מסתבר שזרקתי עליו כל כך חזק שהוא שבר את היד.
אפילו אני לא ידעתי שאני יכולה להגיע לעוצמה כזאת, אבל זה לא גרם לילדים להפסיק לצחוק עלינו...
אז עכשיו עשינו שינוי

"אני באה סופי אני באה" אמרתי לה עם מבט עייף.
התארגנתי והלכנו.
הגענו לשער בית ספר, "הגיע הרגע, קיבלנו הזדמנות להתחיל מחדש" סופי אמרה והסתכלה עלי.
צעדנו לתוך בית ספר, הוא היה גדול יחסית לבית הספר הקודם, כמות גדולה של ילדים מילאה את המסדרונות,
הגענו לחדר של המזכירה והיא נתנה לנו את המערכת שלנו ואת המפתחות ללוקר.
"נתראה בהפסקה" אמרתי לסופי וכל אחת הלכה לכיתה שלה.
נכנסתי לכיתה, "תלמידים תכירו את התלמידה החדשה בכיתה, תספרי לנו על עצמך" אמרה המורה.
"היי קוראים לי קייט מרשל ועברתי בית ספר מהבית ספר השני בעיר" אמרתי בשיא הביטחון.
יש רק שני תיכונים בעיר אז הם הבינו למה התכוונתי.
"יופי לכי תשבי שם ליד דניאל, דניאל תרים יד בבקשה" אמרה המורה.
הילד שישב בקצה הכיתה הרים את היד, הוא די חמוד אני חייבת להגיד.
התיישבתי לידו, "היי" אמרתי, אבל הוא לא החזיר תשובה.
כנראה סתם עוד סנוב מסריח.
הגיע ההפסקה והלכתי לקפיטריה לחפש את סופי.
"קייט!" שמעתי את סופי קוראת, "סופי!" החזרתי.
"תקשיבי המורה הושיבה אותי ליד ילד חתיך שאת לא מבינה", היא אמרה.
צחקתי והתשבנו לאכול.
לאחר כמה דקות חבורה של בנים נכנסה למסדרון. לא יודעת מי הם, אבל הם כנראה הגברים הכי חתיכים שראיתי בחיים.
"הולי שיט" שמעתי את סופי לוחשת.
ראיתי אותם עוברים ליד הילד שאני יושבת לידו, הם נעצו מבטים אחד בשני, היה אפשר לראות בברור שאלו מבטי שנאה.
"מי זה הילד הזה שהם הסתכלו עליו" סופי שאלה,
"זה דניאל, המורה הושיבה אותי לידו" אמרתי בקול מבולבל.
"יואו תקשיבי את חייבת לדבר איתו אולי הוא יביא לנו מספר של אחד הילדים החתיכים, הרי אפשר לראות בברור שהם מכירים." אמרה סופי, 
"אין סיכוי", החזרתי לה.
סופי התסכלה עלי עם עיניי הכלב לה, "פליזזזז" אמרה.
"טוב נו אבל רק בישבילך אני לא מתכוונת להתחיל ככה עם אנשים, הגענו לכאן כדי לפתוח דף חדש ואני לא רוצה להיכנס לזוגיות ישר", אמרתי וסופי הסתכלה עלי בחיוך מרוצה.
"דניאל אפשר לשאול אותך שאלה שניה?" אמרתי בקול מובך, אני לא מאמינה שאני עושה את זה, הרי זה ניראה ברור שהוא שונא את הילדים האלה.
"יש מצב אתה מביא לי את המספר של אחד הילדים שעבור לידך בקפיטריה היום?" אמרתי בתקווה שהוא יבין למי אני מתכוונת.
הוא צחקק ואמר: "ממש כמו כל בת אחרת בבית ספר הזה, אם את רוצה את המספר שלו את תצתרכי לבקש ממנו." אמר בקול גס רוח.
"תירגע שאלתי בשביל חברה" אמרתי. 
"כן בטח" הוא אמר בקול מזלזל.

הבית ספר נגמר וחיכיתי בשער בית הספר ללכת עם סופי לפנימייה.
ראיתי את סופי עם איזה בחור מתקרבים אלי. 
"היי  קייט יש מצב את חוזרת לבד היום? ביקשתי מרון לעזור לי עם החומר בהיסטוריה" אמרה.
כנראה שרון הוא מי שלידה, "סבבה" אמרתי בקול מיואש.
למה היא תמיד חייבת למצוא לה חבר? היא לא יכולה להסתדר פעם אחד בלי איזה גבר שיעקוב אחריה לכל מקום?
הלכתי ברגל לפנימייה, היא במרחק של 20 דקות הליכה מהבית ספר.
ואז זה קרה הרגשתי מישהו תופס אותי מאחורה וראיתי שחור...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מה אומרים על הפרק הראשון?

תאמינו לי שלא קרה כלום עדיין, הפרק הבא הולך להיות הרבה יותר מעניין...

זה סתם הקדמה,

תגידו לי אם אתם רוצים שאני אמשיך.