הלוחמת הכי חזקה.ושמה- "1"- (אחת) עברה חיים קשים שהפכו אותה למכונה.
היא אטומה לסביבה לא ישנה 24/7 בפעולה. עוד לא קמה החיה שתעצור אותה. היא חזקה מדי.
תמיד מקום ראשון.למדה הכל על בני אדם. היא בעצמה לא אחת כזו. היא תמיד הרגישה שונה ועכשיו היא מבינה למה...
החלפתי בגדים לבגדים שחורים שמכסים את כולי אסור שיזהו אותי, וזו משימת לילה אז זה בגד שחור, חוץ מזה שאלו בגדים נוחים כדי שאוכל לזוז בחופשיות וכשהכנתי את הבגד דאגתי שהחלק של הגוף יהיה חסין כדורי אקדח, והחלק של הפרצוף חסין לדקירות סכין עד 3 ס"ס- מספיק זמן כדי לנטרל בין החייל לסכין. אני לא מסכימה שיגעו בפני היפות גם אם אני במשימה. מסיבה פשוטה- יש משימות שבהן אני צריכה לפתות גברים כדי להפיל ארגונים גדולים והפנים שלי ממש עוזרות לי בזה, כמובן שגם הגוף המפותח שלי .
התלבשתי מפני שיש לי משימה. אמנם עזבתי את העבודה בממשלה אבל לא השתחררתי מהאויבים שרחשתי מה לעזאזל הם רוצים?- או כן.. לנקום.
(הבגדים שהיא לבשה)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הורדתי את החלק של הפנים וכיסיתי את כולי בברדס גדול, שכחתי לגמרי מהדביל שבבית כיסוי שלי.
הלכתי אליו, או ופאקקקקקק בהיתי בהצגה שמול עיני לפחות 2 דקות ארוכות של שקט. "אני מתה" התחלתי להתפוצץ מצחוק נשבעת שלא נשמתי ביקר לייי וואי זה טוב הוא הרג אותיייייייי "אנמ.. מ.. צטער..." הוא התחיל לגמגם במבט מבולבל לצחוק שלי ואני רק המשכתי לצחוק בהסטרייה.
מה כל כך הצחיק אותי אתם שואלים? טוב החמוד הזה שאפילו אין לי מושג אך קוראים לו יושב על המיטה שלי שבפינה ערום- מסניף את הפאקינג תחתונים שלי. סליחה אבל אני פשוט לא שולטת בעצמי. הוא היה כל כך נבוך. באלוהים הוא הפך לעגבנייה נשבעת.
אחרי שנרגעתי לקחתי את הבקבוקים שהיו על שולחן האוכל שמתי אותם בשורה "בוא שנייה" קראתי. הוא התייצב מולי מייד. מפוחד? אני לא מדמיינת ראיתי זיק של פחד בעיניו. "אני לא יודעת איך קוראים לך." ציינתי עובדה. "או.. נכון אני מתנצל. אני מרשל" הוא ענה בנימוס. אוקי חמוד. שם נחמד. "איך קוראים לך?" הוא שאל בנחמדות,
וואלה נפל לי האסימון- אנחנו גרים כרגע באותו בית מנהלים שיח ידידותי? בפעם הראשונה בחיי. הפעם הראשונה שקיימתי שיחה בין כל בן אדם כלשהו שלא שייכת לעבודה. הרצתי שוב את השיחה בראשי ושמתי לב שאני ממש מרוחקת ואדישה.
"סיימנו את שיחת הידידות להיום." עניתי בחוסר רגש שמאופיין לי. "אתה יודע לקראו?" שאלתי- לאנשים עקב המצב עם המלך המזויין אין כסף לבתי ספר ולכן אינם משכילים. רק אנשים עשירים וכאלו שבמעמד גבוהה זוכים ללמוד- חשבון, ללמוד- קראו וכתוב. אני כמובן למדתי זאת על חשבון הממשלה שהייתי צריכה לקראו מסמכים משעממים של מידע על הקורבנות שלי.
"לא אני עני מאד. לא היה לי כסף לכך." הוא ענה ברגשי ופאקינג בכה לי על הכתף. הוא ליטרלי נשען לי עכשיו על הכתף והתחיל לבכות! . שונאת שאנשים עונים מעבר למה שביקשו מהם. שאלתי שאלה של כן ולא נכון? אז תענו כן או לא. פשוט למה להרחיב? זה סתם שורף לי זמן. "פעם הבאה שאני שואלת שאלה תהיה תמציתי." אמרתי באדישות. לא כי אני רעה יותר כי הוא חושב שהוא עבר איזה משהו בחיים והוא רוצה שירחמו עליו. שייקח אותי כדוגמא. עברתי חרא בלי סוף. על ימין ועל שמאל. כל חיי אני לבד. ואני בוכה? לא. להפך למדתי להרים את עצמי. הגעתי לאן שאני היום. (במצב מעולה יחסית לכולם.)
כי אני לא מרימה ידיים.
כי אף פעם לא בכיתי למישהו על הכתף על כמה שחרא לי.
כי אף פעם לא בכיתי על מצבי.
כי אף פעם לא התלוננתי. גם שהרגשתי שאני עומדת למות מרעב. התעשתי על עצמי והסתדרתי עם מה שיש. למדתי לשרות. לקחתי ענפים ואבנים טיפה עלים הכנתי חצים וקשת והתחלתי ללמוד לצוד. צדתי לעצמי לבד אוכל. כי למרות שקשה ידעתי שאין ברירה. והוא בוכה לי על חוסר כסף? על עוני? באיזה זכות?
(זה כמו שתיקחו בן אדם שעובר אובדן ואיזה מישהו בא ובוכה לו על זה שאין לו וופל בלגי.)
נשמתי עמוק והגבתי- "אז אני פשוט אגיד לך את המשימות שאתה צריך לעשות עד מחר. תזכור אותן בעל פה אני הולכת לחזור על זה פעם אחת בלבד." אמרתי עצבנית על המחשבות שעלו בראתי בראש. "טוב" הוא ענה מפוחד.
"1) להרוג דוחאסוס אחד ולהביא אותו לפה. אתה כבר תזהה את זה לבד.
2) להכין מרק, מצרכים בארון.
3) לסדר פה שיהיה מבריק. ברמה שיהיה אפשר לאכול מהרצפה.
4) לא פאקינג לחטט לי בארון ולהסניף לי את התחתונים.
5) להכין חצים לצייד- אני אשאיר לך חץ לדוגמא.
6) תמלא מים בבקבוקים שעל שולחן האוכל
7) תקטוף לי פרחים עם ריח טוב. בעיקר לוונדר זה פרח סגול- לפני שאתה מזיין תמוח זה כדי להכין בושם.
תסיים את זה עד מחר, מחר אני חוזרת, וכאי לך לעשות את זה טוב כי אמור להיות לך חופש ממטלות כשתסיים." אמרתי "שאלות?" שאלתי
"כן, אם אני אעשה הכל אבל משהו לא יצא טוב בכל זאת פעם ראשונה שלי." הוא שאל שאלה מובנת בזילזול. ורק על הזלזול חייכתי לעצמי חיוך זדוני "תתחיל הכל מהתחלה." השבתי והלכתי משם.
מתרחקת שמה את המסכה ויוצאת למשימה.
781 מילים, פרק הבא יעלה שבועה הבא בגלל שיש לי מלא מבחנים ולג בעומר וזה... חשבתי על להכניס קטע עם ממלכות וזה.. אבל לא סגורה. תגיבו מה דעתכן מקווה שאהבתן💛
