jikook real love

5

ג'אנקוק נעצר לרגע בדרכו לאולפן, הם אחרי עוד יום ארוך של אימונים ועבודה קשה, הריח המוכר של מיטב המאכלים הקוריאנים התגנב לאפו הוא התקדם לכיוון הריח שתפס אותו בלי הכנה מוקדמת, זה רק הלך והתחזק והוא לא הכניס היום שום דבר לפיו.
תתאפס. לא ליפול. לא עכשיו. עשית דרך ארוכה אסור לך להרוס הכל ברגע האחרון.
הוא נקרע בין הקולות שעברו לו בראש לבין הבטן המקרקרת שמשוועת לקצת אוכל, הוא לא הספיק להכריע בין השניים כשג'י הופ פתח את דלת חדרו ומשך אותו פנימה.
הובי וג'ין ישבו בצד אחד נאמג'ון וי וג'ימין ישבו בצד השני ושוגה היה עסוק בלהביא שתיה, מוזיקה רועשת התנגנה מרמקול הבלוטוס הקטן שהיה זרוק על המיטה וקולות דיבור רועשים מילאו את החדר, הוא עמד שם מסוחרר, הריח שיגע אותו הוא התיישב בפינה עיניו נעוצות בעוף המטוגן שעוד היה חם מונח על השולחן כאילו חיכה רק לו, הוא הרגיש את החולשה מתפשטת בגופו במהירות, עוד רגע והוא יתעלף... העניים מטושטשות, הושיט יד כדי לקחת בקבוק מים אבל היד לא הייתה יציבה והבקבוק החליק ממנה במהירות,
שוגה שישב לידו תפס את הבקבוק ברגע האחרון והגיש אותו שוב לג'אנקוק, גאנקוק לגם מהבקבוק ברעבתנות משכנע את עצמו שזה ישתיק את הבטן קצת. כבר 3 ימים שהוא רק על שתיה וסלט מתאמן כל רגע פנוי, הוא הוריד ממשקלו מספר נכבד של קילוגרמים בשאיפה ליותר.
"קח" ג'ימין קירב לפיו עוף מטוגן טבול ברוטב חריף חריף 'עד שישרף הפה' כמו שהוא אוהב, הוא הרים מבט מיואש לעברו של ג'ימין
"אני לא יכול, ג'ימין" פלט בחולשה עיניו נעוצות בראמן שהריח נפלא אני משתגע.
ג'ימין לא התייחס אליו וקירב את העוף נוגע בשפתיו של ג'אנקוק.
~
הוא קלט את הקריצה שהעיף ג'ימין להובי כשכולם יצאו והם נשארו שלושתם לסדר ולנקות את החדר משאריות האוכל והלכלוך
"אני צריך לדעת משהו?" ג'אנקוק שאל בטון חצי פגוע-חצי דורש הסבר, עיניו היו נשואות לגבו של ג'ימין שהיה באמצע לטאטא את החדר "אה?" ג'ימין שיחק את עצמו תמים כאילו לא מבין על מה הוא מדבר וג'אנקוק התייאש ולא הוסיף דבר.

תחושת סיפוק מלאה כל תא בגופו המשורטט והיפה של ג'ימין ובדל של חיוך עלה על פניו סופסוף ג'אנקוק הכניס משהו לפה הוא הסכים לעצמו לנשום לרווחה, ביומיים האחרונים הוא דאג לג'אנקוק הטיפש שפתח בדייטאה רצחנית, הוא שם לב שג'אנקוק נחוש וכשג'אנקוק שם לעצמו מטרה- הוא תמיד ישיג אותה לא משנה מה, לכן הוא נחרד כשהוא התחיל לראות את ג'אנקוק מצטמק מול עיניו ומאבד את החיות האנושית לאט לאט. הוא צריך להודות להובי, הכל בזכותו, הוא זה שחשב לפתות את ג'אנקוק לחדר מלא באוכל בלי יכולת לסרב וזה אכן קרה, ג'אנקוק שהיה מורעב מהימים האחרונים קרס מול שולחן מלא במיטב המטעמים הריחניים שידע המטבח הקוריאני המשובח אי פעם, וכמו ששיערו לעצמם הוא לא עמד בפיתוי.

ג'ימין וג'אנקוק ברכו את הובי ב"לילה טוב" חטוף ופנו לחדרם. ג'אנקוק נכנס ראשון למקלחת ומיד אחריו ג'ימין, הם נכנסו למיטה בשקט, אף אחד לא הוציא הגה, השתיקה הייתה מביכה כלפי אחד וטעונה כלפי האחר, ג'ימין התקרב לג'אנקוק וחפן את ראשו בחזהו
"אתה יפיפה,חיימי" לחש, "אתה תמיד תיהיה יפה אל תרעיב את עצמך יותר, אתה מסכן את הגוף שלך, המעריצים לא ירצו אותך שוכב בבית חולים מחובר לצינורות ומכשירים, הם רוצים את קוקי שיצחק, שירקוד, שישיר. הם אוהבים אותך כמו שאתה" קולו דועך והוא ניהיה צרוד "בדיוק כמוני".
ג'אנקוק הרים את עיניו ופגש בדמעה נוצצת שהחליקה על פניו היפות של אהובו, חרטה מילאה אותו והוא ניגב את הדמעות ברוך "אל תבכה ג'ימין, אני לא ידאיג אותך יותר, אני מבטיח לשמוע לכל מה שתגיד לי" הוא הנמיך את קולו לכדי לחישה "ואני יודע שהרבה אנשים אוהבים אותי, ואתה ג'ימין עולה על כולם, אני יודע שאהבתך גדולה יותר, חזקה יותר, עוצמתית. גם אני אוהב אותך---" קולו נשנק והוא שאף אוויר לריאותיו "אני אוהב אותך כמו האוויר שאני נושם, אתה החיים, בלעדיך לא הייתי שורד אפילו יום אחד" דמעות הציפו את עיניו וסומק קל עלה על לחייו, "אני אוהב אותך לא משנה מה, אתה שלי ואני שלך"
הם הביטו אחד לשני בעיניים והרגישו חשמל באוויר, הדמעות זרמו לשתיהם בזרם דקיק והם ניגבו אותם אחד לרעהו. המילים נגמרו, נשארה רק שתיקה עוצמתית ורגש, רגש חזק מאד של אהבה, של קירוב, של חום, של חברות.
ג'ימין עצם את עיניו מוחו מרוקן ממחשבות, ליבו דהר בפראות, הוא ניסה להוציא בדל של מילה מפיו אך ללא הצלחה. ג'אנקוק צמוד אליו מחבק אותו בזרועותיו החסונות והמגינות הוא ליטף את שיערו של ג'אנקוק בעדינות ונשק לו.
גאנקוק, שהיה צמוד לחזהו של ג'ימין שמע את הלמות ליבו וחיוך קטן נמתח על שפתיו הדקיקות הוא היישיר מבט לעברו של ג'ימין, לא היה צורך במילים, העיניים דיברו הכל, גימין בהה בו עוד שבריר שניה לפני שהפך אותו על גבו, הוא התיישב מעליו ונשק לו על פיו, אחר ירד אל צווארו ונשך אותו בנשיכה של אהבה תהומית בלתי נגמרת, ג'אנקוק פלט גניחה שקטה, זה כאב לו אבל הכאב הזה לא מייסר, הכאב הזה מסמל את תכלית הטוהר האנושי, האהבה הנצחית ששוררת בינהם.
הוא נשך את שפתיו בכוח ועצם את עיניו, ג'ימין שם ליבו לכך והפסיק. הוא ליטף ברוך את שיערו לחש בשקט "לילה טוב" ונכנס מתחת לשמיכה עם עיניים עצומות. ג'אנקוק הרגיש אכזבה-החמצה, הוא הביט מבעד לחלון אל שמיים זרועי כוכבים נוצצים, הוא הרגיש רוגע ננסך בעצמותיו היגעות מעבודה קשה ושקט מבורך ממלא את מוחו שקדח בתקופה האחרונה.

השמיכה כבר ממזמן הייתה על הרצפה, הצטרפו אליה בזה אחר זה החולצות ושאר הבגדים הנותרים. העניים עצומות, הפה מרגיש והלב דוהר בקצב משוגע,
הם היו שתיים. אוהבים. שתיים שהפכו לאחד- גם אוקיינוסים שלמים לא יצליחו לכבות את אש האהבה שבערה בהם.

ככה הם חשבו.
ככה כולם חשבו.
אף אחד לא דימיין לעצמו מציאות אחרת.
זה בלתי אפשרי.
זה לא קיים.