jikook real love

13

השעה 18:35. הם ישבו ברישול על כיסאות מזדמנים בסטודיו הממוזג.

"כל הכבוד טאה!! החזרה האחרונה הייתה מצויינת, נשאר רק את החלק שעשינו בהתחלה..."
"איזה חלק היונג?"
הובי היה עדיין ללא חולצה, גופו החטוב נוצץ מטיפות זיעה שהצטברו במהלך האימון, מראה שסיחרר את טאה והוא נלחם בעצמו להשאר מפוקס.
הוסוק הובך, "נו... שאתה ברחת מהסטודיו ו... בכית בגללי" הוא השפיל את ראשו ממבוכה... אך הוסיף מיד "חשבתי שכדאי שנחזור על זה עוד טיפה... רק אם זה בסדר מבחינתך" הוא אמר תוך כדי שהוא מגרד את שיערו, הרגל ישן שלו כשהוא מתבייש...
"אה הקטע הזה?..." טאהיונג אמר בלחש, "אוקיי בוא נעשה אותו..."
הוסוק הנהן, "טוב".

-שתיקה מביכה-

הובי שם לב שהצעיר בוהה בו בעיניים סקרניות ולמען האמת הוא דיי נהנה מזה.
הוא החליט להתגרות קצת בטאה ולבחון את תגובתו, הוא נשען לכיוונו של טאה משליך את ראשו לאחור בחושניות ודוחף את שיערו אחורנית.
טאה התחרפן, הוא הרגיש את ליבו פועם במלוא העוצמה, עיניו מצמצו בחוסר נוחות אך הוא בלע את רוקו בשקט.
הוסוק הגניב חיוך קטן והחליט לעלות רמה, "על מה אתה חושב טאה?" הוא לחש והכניס קצוות שיער מאחורי אזנו של טאה גורם לו להסמיק ולגמגם קשות "מה? אאני ללא חושב על כלום.. אני קצת.. עייף? אוליי..." הוא מלמל זע על מקומו באי נוחות משוועת.
הוסוק התאפק שלא לצחוק בקול או לחלופין להתנפל עליו בחיבוקים ונשיקות, הוא החליט להפסיק את המשחק. קם בחיוך אל עבר החולצה- שהתייבשה ממזמן ולבש אותה, גורם לטאה לשחרר אנחת רווחה שלא נעלמה מאזניו שלו.

הוסוק הסתובב מרקד לעצמו בסטודיו, מנסה לשחרר את עצמו מהמבוכה שהשתלטה עליו, טאהיונג, במקום לקום לחזרות, ישב מול הוסוק, צופה בו...
הוא רוקד כל-כך יפה..
"ווהו היונג אתה המצאת את הצעד הזה?" טאהיונג שאל תוך כדי שהוא מסמיק עם חיוך ביישני על פניו.
הוסוק נעצר, הסתכל עליו  החיוך הביישני הזה יהרוג אותי בסוף... מה קורה לי? למה הוא  ממיס אותי בשנייה?
הוסוק לא התאפק, "תפסיק עם החיוך הזה"
"מה?"
"אהה כן חחח אני המצאתי את זה טאהטאה"
הוא נפגע?

שתיהם המשיכו לשדר עסקים כרגיל, אך חשבו על דברים אחרים...
האם נוכל להיות מאושרים? האם נוכל לאהוב אחד את השני בלי אהבה חד צדדית? להסתכל אחד לשני בעניים בלי להיות מובכים כל הזמן?

"הוווו אני רואה שאתם עדיין ממשיכים להתאמן כל הכבוד!!" המאמן נכנס לסטודיו כשהוא מוחא כפיים "יונגי וצמד ג'יקוק נעלמו, נאמג'ון וג'ין צריכים להגיע..."
הוסוק הסכים לעצמו לנשום לרווחה, זה כבר לא מביך כל-כך שהמאמן כאן, מה שהוא לא ידע , אותה מחשבה בדיוק חלפה במוחו של טאה...

°°°°°°°°°°°°°°°°°°°

ג'אנקוק ישב על ספסל מוצל, נוגס ברעבתנות במנת ההמבורגר, ג'ימין החליט שהוא רוצה לעלות שוב על איזשהו מתקן ולצלם את הנוף מלמעלה.
חיוך רחב פשט על פניו כשנזכר בפניו המאושרות של אהובו, הרבה זמן הם לא יצאו לבלות יחד, זה בהחלט יעשה להם טוב.
הוא קפץ בבהלה כששמע את השיר 'באטר' מתנגן ממש קרוב אליו. הוא העיף מבט לאחור וגילה חבורת בנות שעמדה במרחק קצר ממנו מצלמות טיקטוק, הוא הסתכל עליהם, רוקדות לצלילי מילותיו שלו.
שמחה וחרדה התחרו בליבו של ג'אנקוק, הוא שמח שגם כאן, רחוק מהבית יש אנשים שאוהבים אותו, אבל הוא פחד שהבנות ישימו לב אליו. הוא הוריד את כובעו עד שכיסה את כמעט את כל פניו ועטה מסכה. הוא רצה לקום ולעזוב, אבל ג'ימין צריך לחזור והוא אמור לחכות לו כאן. לא נורא. רק שלא ישימו לב לג'ימין כשהוא יגיע.

°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°

"היי חברה" נאמג'ון נכנס לסטודיו תוך כדי שג'ין נתלה על הגב שלו,"מישהו רוצה להחליף את ג'ין? סחר חליפין ככה זה נקרא, לא?" אמר בציניות. "הייהייייי אתה הרגע אמרת שאתה רוצה להחליף אותי במישהו אחר??? וחשבתי להכין לך את הטוקבוקי שלי"
נאמג'ון פער את עייניו,"לאא מה פתאום, אני לעולם לא אחליף אותך, אנחנו צוות מנצח... אבל יהיה גם בירות נכון?"
ג'ין הסתכל עליו בבוז "פחחח"
"נו התקדמתם בחזרות היונג?" טאהיונג פנה אל נאמג'ון,
"כן קצת... אתה יודע אנחנו לא כל-כך רוקדים זה יותר לעבוד על הבעות פנים... אבל נשאר לנו על מה לעבוד... ואתם?" הוא הסתכל על טאה, מנסה לזהות אם היה משהו בינו לבין הוסוק, טאהיונג הנהן בראשו וסימן לו עם האצבע שהם צריכים לדבר.

"הספקנו המון... בזכות הוסוק היונג"
לפתע נפתחה הדלת ברעש חזק
"אני לא מאמיןןןןן למה תמיד אני צריך להתקע איתםםם ???!!!"
"מה קרה???!!!" המאמן שאל בלחץ. יונגי כשקלט שהמאמן נמצא בסטודיו אמר בהתחמקות: "אה חחהחה כלום המאמן הכל טוב"
המאמן הסתכל עליו למשך כמה שניות "אוקיי...טוב חבר'ה יש לי פגישה עם הסוכן של התלבושות שלכן להופעה... נתראה!"
יונגי צעק אחריו לפני שהמאמן סגר את הדלת "ביייי!!! פגישה מהנה!!"'
"תודה!!" הוא צעק מהצד השני של הדלת , ויונגי ניגש אל הממברים בסערה: "הם. אשכרה. הלכו. ללונה פארק. בלעדיי!!!! בלעדייי!!! הם השאירו אותי לבד עם הצוות האמריקאי המוזר הזה, שלא הבנתי מילה ממה שהם קשקשו שם חוץ מ yes ו no וואו הם ממש חופרים!"
כולם הסתכלו עליו כאילו הוא נפל מהירח... "אה חתלתול ... הם הודיעו את זה אתמול, איפה היית? אה ישנת? כרגיל..."
ג'ין הסתכל עליו במבט של 'מה יהיה ממך'
"אה... ותפסיק עם המבט הזה הוא מעצבן" הוא פיהק והתיישב ליד הוסוק .
"אוחחח יונגי מה יהיה איתך?אתה כמעט הכי גדול פה אבל מתנהג כמו ילד קטןןןן!!"
"אני???אתה ילד קטןןןן נכון נאמג'ון?"
נאמג'ון גלגל את עייניו "מה שתגידו... היי! בואו נעשה שיחת וידאו עם ג'יקוק!!"
הוסוק הנהן "רעיון מצויין? בואו מהפלאפון שלי"
יונגי שריברב את שפתיו "הייי למה מהפלאפון שלך דווקא ולא משלי?"
הממברים גלגלו עיינים וקראו בתאום מושלם: "יונגייייי!!!"
"טוב טוב...הוסוק תתקשר" הוא אמר והוסוק חייג.
"הייייי ג'ייקיייי"
"היונגגגג מה קורה?? התגעגעתי אליך כאילו לא ראיתי אותך שניםםם"
הוסוק צחק "גם אני... תיראה כל הממברים פה אפילו יונגי "
יונגי לקח את הפלאפון מהוסוק "זה לא מצחיקקק חיכיתי לכםםם!!"
לפתע ג'ימיני צץ ליד ג'אנגקוק "היי חברה!!!" עליתי על כל המתקנים כמעט!!!"
טאה צחק מהחבר הכי טוב שלו "ולא הקאת?" 
"היי טאהיונג פעם שעברה אתה זה שהקאת" הוא שרברב את שפתיו וג'אנגקוק הדביק לו נשיקה על הלחי.
ג'ין לקח את הפלאפון מיונגי "היי אתם עם אותם בגדים שלבשתם במסיבה!!!"
"יאאא נכון" הוסוק צעק בהתלהבות.
"רגע הוסוק גם אתה עם אותם בגדים!! זה הסווצ'ר הדק הזה נכון?"
"יפה ג'אנגקוק אתה זוכר!" הוסוק צחק, ג'ימין הסתכל על ג'אנגקוק במבט שואל ... "אני לא זוכר שהוא לבש את הסווצ'ר הזה.."
"טוב אתה לא חייב לזכור ג'ימיני..."ג'אנגקוק ענה לו בקול של ילד קטן  "אההה נזכרתייי!! ראיתי את הסווצ'ר הזה בסרטון שלו ושל טא..."
ג'אנגקוק הסתכל על ג'ימין במבט חרד.

השיחה התנתקה.