חשוך... חשוך וקר מאוד,
היילין פסעה במסדרון, מסדרון משונה...
הוא היה צר וארוך, ושקט, כל כך שקט..
השקט הזכיר לה את המוות והקור.. הקור הזכיר לה חדר מתים..
היא צעדה לאט ובזהירות שומעת כל פסיעה שלה מהדהדת בחלל המסדרון.
היא הייתה לבד.. אך לא הייתה בטוחה בכך מפני שלא הרגישה לבד,
היא החלה אט אט לבחון את המסדרון הארוך והמשונה,
לאורך קירות המסדרון הארוכים והגבוהים היו תלויות תמונות משונות, חלקן גדולות וחלקן קטנות,
מסגרות מעוטרות פרחים קישטו את התמונות היילין ניסתה לבחון את התמונות מקרוב אך לא הצליחה, היא לא הצליחה לראות שום דבר ברור כלל וכלל.
היא המשיכה להתקדם לכיוון המסדרון ובחנה את עיטורי הקירות שהיו מעוצבים בקצוות הקירות בצורות סירות.
הכל היה נראה שקט ושלוו כל כך אך היילין חשה סערה בתוכה...
'משהו לא בסדר..'
חשבה לעצמה כל זמן שהותה במסדרון הארוך.
היא החלה להרגיש מחנק וחיפשה אחר דלת יציאה או חלון אך לא מצאה אף לא אחד, לא דלת.. ולא חלון,
היא החלה להלחץ ורצה במהירות לאורך המסדרון אט אט החלה להרגיש מחנק היא לא נושמת..
ואז היא הגיע לסוף המסדרון, היא עצרה את ריצתה ושיפשפה את עיניה שוב ושוב, לא.. לא הייתה שם דלת.. הייתה שם תמונה היא התקרבה לראות את התמונה מקרוב ולפתע.. היא ראתה.. היא ראתה אותו... הוא היה שם והסתכל עם עיניי העורב שלו ישירות לתוך עיניי החרוז שלה...
הבחור שבתמונה.. הוא היה נראה כל כך מציאותי היילין התקרבה לתמונה בוחנת אותה בזהירות,
'זה בחור יפה תואר ללא ספק'.. חשבה לעצמה
עיניו היו בצבע שחור כעורב, שיערו היה צח ולבן , שפתיו היו יפות ועסיסיות בצבע אדום לוהט, וצבע עורו היה חיוור כסיד ולבן כשלג.
היא נגעה בתמונה וחשה תחושת חמימות כזו שמעולם לא הרגישה..
לפתע משהו קרה קצוות התמונה החלו להעלות עשן היילין צעדה במהירות פסיעה אחורה, עיניי הבחור הפכו לאדומות ומאיימות והחלו לזלוג מתוכן טיפות אדומות בריח דם היילין נבהלה וניסתה לצרוח אך לא שמעה את עצמה צורחת,
לפתע החלו רעשים שנשמעו כנהמות וצרחות היילין סתמה את אוזניה והחזיקה בחוזקה את ראשה 'זה לא קורה זה לא קורה...' חשבה לעצמה תוך כדי עצימת עיניים, ופתאום.
שקט
דממה.
הרעש נעלם במהירות שבא הופיע
היילין התקדמה בזהירות לכיוון התמונה והדמות שראתה שם הפעם הייתה שונה לגמרי..
זו הייתה בחורה כל כך שונה מהבחור הקודם אבל משהו בה הזכיר אותו בצורה שאינה ניתנת להסביר,
עינייה היו אפורות וצחות, שיערה היה שחור כפחם שפתיה קטנות וחיוורות פניה לבנות כשלג, על פניה הופיע נמשים קטנים ויפים.
היילין הרשתה לעצמה לקחת עוד צעד לכיוון התמונה היא הושיטה את ידה לכיוון התמונה ולפתע הכל קרה כל כך מהר הבחורה שבתמונה תפסה את ידה של היילין, היילין צרחה בחוזקה (הפעם שמעה את הצרחה של עצמה יותר מידי טוב..) הבחורה יצאה מן התמונה היילין ניסתה להשתחרר אך ללא הצלחה... הבחורה החזיקה בה חזק לפתע היילין ראתה את הבחורה מרימה לכיוונה גרזן.. (אל תשאלו מאיפה הוא הגיע..)
היילין עצמה את עיניה בחוזקה היא חיכתה לצרחת המוות שלה וכששמעה אותה הרשתה לעצמה לפתוח את עיניה..
"א...אני מתה?!" אמרה היילין בלחישה והסתובבה במהירות אחורה ורק אז היא הבינה שהצרחה לא באה ממנה...
היא ראתה את הבחורה עומדת בפינה ידיה מכוסות בדם והגרזן כבר לא בידה...
בפינת המסדרון היא ראתה אותו.. זה היה הוא
שיערו היפה היה מלא בדם שפתיו החושניות היו פתוחות לרווחה וגופו החטוב שמוט על הרצפה ועל ראשו היה הגרזן.. וזה לא היה אחר מאשר הבחור מהתמונה....
היא סובבה את ראשה במהירות בחזרה לכיוון הבחורה אך היא כבר לא הייתה שם.. היא הסתובבה לכיוון מסגרת התמונה וגם היא לא הייתה שם הסתובבה שוב לכיוון הבחור וגם הוא לא היה שם הכל נעלם, היא החלה מסתובבת סביב עצמה הכל הפך חשוך ברגע הציורים נעלמו בזה אחר זה המזגרות היפיפיות והמעוצבות התנפצו בקולות נפץ בזה אחר זה, צרחות נשמעו מכיוון הקירות או מכל כיוון אחר אפשרי..
היילין סתמה את אוזניה ועצמה בחוזקה את עינייה אך עדיין שמעה את הרעשים וגם לפתע החלה לשמוע קולות שקוראים לה 'היילין... היילין...' היא ראתה את הבחור עם הגרזן על הראש יוצא משום מקום ומנסה למשוך אותה "היילין..." הוא לחש לה ללא קול "תעזובב אותייייייי" היא צרחה בכל כוחה שוב ושוב אבל ככל שצרחה חזק יותר הוא משך בה חזק יותר והמשיך ללחוש....
' היילין... היילין... היילין...'.....
המשך בפרק הבא 3>
