'היילין... היילין הייליןןןןןןן'
"הייליןןןןןן"
היילין פתחה את עינייה במהירות תוך כדי נפילה מהמיטה,
"אאוצ'.. זה כאב" היא מלמלה לעצמה תוך כדי ששפשפה את היד "סוף סוף ההתעוררת".. זו הייתה אביה שותפתה לדירה,
"אני מנסה להעיר אותך כבר משבעה בבוקר" המשיכה לגעור בה,
"נו ועכשיו רק..." היילין עצרה מדיבורה ונתנה הצצה חטופה לכיוון השעון, השעה הייתה תשע וארבעים
"פאק אני מאחרתתתת!!!!" צרחה היילין בהיסטריה לכיוון אביה אבל היא כבר לא הייתה שם...,
היילין קמה במהירות מהרצפה ורצה לכיוון המקלחת בהיסטריה, היא הורידה את הבגדים במהירות מטורפת ונכנסה למקלחת וניסתה להרגע תחת זרם המים "אהההה זה קפוא אביה לא הדלקת לי דוד????" צרחה היילין בכאב,
אבל אביה לא ענתה.. היילין יצאה במהירות שבא נכנסה מהמקלחת "אביה אני צריכה מגבת"
שום תגובה
"אביהההההההההההה מגבתתת"
שקט
"אביההההההההההה בת שרמו-"
לפתע החלו להשמע בבית רעשים של דפיקות מדלת הכניסה 'רגע אז אביה לא בבית?' ועכשיו אני בלי מגבת ומישהו דופק ואני צריכה לפתוח...
היא יצאה מהמקלחת והדפיקות החלו להחזק
"רק רג-----ע" היא החליקה לאורך כל רצפת החדר
היא קמה הסתכלה במראה ושיפשפה את המצח האדום שלה..
ואז נזכרה שהיא בלי מגבת היא שלפה חולצה גדולה מכיוון הארון של אביה ולבשה אותה 'היא בטח תתעצבן אם היא תגלה שבכלל נגעתי לה בארון ..' חשבה לעצמה במרירות תוך כדי שהיא פוסעת בצעדים מהירים לכיוון הדלת,
ופתחה את הדלת
"למה אתם צורחים כל היוםםםםםם"
אלה היו השכנים...
'רק זה מה שחסר לי עכשיו..' חשבה לעצמה היילין בכאב..
(כי הרי מי לא אוהב לפתוח את הבוקר עם וויכוחים עם השכנים...)
אחרי וויכוח איתם ומיליוני הבטחות שהם ישמרו על שקט בערך במשך כל זמן שהותן שם והלאה היילין חזרה לארון והתלבשה בזריזות השעה הייתה כבר עשר ועשרים 'אני לא אספיק את האוטובוס...' חשבה לעצמה בעצבים היא לקחה את התיק צד השחור עם הנקודות הלבנות האהוב עליה
ויצאה ברגל לכיוון העבודה, ובדיוק כשעמדה בשער הכניסה לבניין נזכרה ששכחה את התג שלה בבית מה שאומר שהיא לא יכולה להכנס...
היא לא ידעה מה לעשות .. 'כבר ממילא אני מאחרת הבוס יכעס אם יראה אותי עכשיו.. עדיף לי לחזור ולהגיד שנקעתי את היד או משהו זה עדיף הרבה יותר מאשר הצרחות שלו על הבוקר...' חשבה לעצמה וחייכה חיוך שובב
היא החליטה שאת היום הזה היא מנצלת לעצמה ודבר ראשון שהיא תעשה כמובן זה ללכת לבית קפה טוב ולאכול בו ארוחת בוקר
מה שהיא לא הספיקה לעשות...
אבל לפתע היא קיבלה שיחת טלפון ששינתה את הכל...
