פרק 12

1K 27 0
                                    

אמה

כל כך הרבה דברים עברו לי בראש בזמן שהוא נישק אותי אבל היה דבר אחד ברור ידעתי שאני לא רוצה שהוא יפסיק ידיי התלפפו סביב צווארו ידיו תפסו בירכיי והרימו אותי מעלה ידיו עלו למותניי ושפתיו לא עזבו לרגע את שפתיי

יד אחת שלו נשארה על מותניי והשנייה עלתה ללחיי זזתי לאחור עוצרת את הנשיקה הוא הסתכל עליי וניסה להבין למה עשיתי את זה "אני מצטערת זה פשוט שאתה..." לחשתי בשקט סמוקה לחלוטין "הנשיקה הראשונה שלך" הוא לחש מצמיד אותי אליו

"אין לך ממש להתבייש שדה קטנה" הוא לחש מלטף את לחיי "אל תרגישי שאת חייבת לעשות משהו שאת לא רוצה לעשות" הוא לחש מסתכל אליי "ממתי אתה כזה?" שאלתי "אני לא יודע" הוא אמר

לוק

היא משנה אותי היא הופכת אותי לרך יותר עדין יותר אני לא יודע אם זה טוב או רע אבל אני אוהב את איך שהיא גורמת לי להרגיש היא גורמת לי להרגיש משהו שלא הרגשתי שנים בעצם משהו שלא הרגשתי אף פעם לראות אותה מחייכת גורם לי לחייך בעצמי ואני לא בן אדם של חיוכים אני רוצה להיות שלה ואני רוצה שהיא תהיה שלי ולא כי מכריחים אותנו כי אנחנו רוצים

אני מכיר אותה בקושי שבועיים וכבר היא מחרפנת אותי אולי אני צריך לעצור את זה אני לא יודע מה קורה לי ממתי אני כזה אני צריך להיות בן אדם קשוח וסמכותי לא רכרוכי ועדין אני הקאפו של המאפייה האיטלקית למען השם

צעדתי צעד אחורה הורדתי את ידי מפנייה הבלבול על פנייה היה ניכר "את צריכה ללכת" לחשתי נאבק ביני לבין עצמי "מה?" היא לחשה הכעס והעצב בקולה הורגש "את צריכה ללכת אני עייף אני צריך ללכת לישון" אמרתי בקול חזק יותר

"ואני חשבתי שהשתנת" היא אמרה בזלזול ויצאה טורקת אחריה את הדלת "מטומטם אחד כל דבר טוב שיש לך בידיים אתה הורס אידיוט אידיוט!" צרחתי דופק על הקיר העפתי אגרטל על הרצפה התחלתי לשבור דברים "פאק מה אני עושה?" אמרתי לעצמי "איך אני גורם לה לסלוח לי" אמרתי לקחתי פתק רושם עליו את הדבר הכי שטותי אני לא בן אדם של מעשים אף פעם לא הרגשתי את הצורך הזה להילחם על מישהו כי לא היה לי על מי להילחם לקחתי את הפתק העברתי אותו מתחת לדלת חדרה וחיכיתי לשמוע משהו כל דבר

אמה
הסתכלתי לכיוון הדלת רואה פתק לידה ידעתי שזה ממנו קמתי מהמיטה לוקחת את הפתק ומתיישבת על המיטה הסתכלתי על הפתק אבל לא פתחתי אותו עדיין התלבטתי אם לפתוח או לא אבל החלטתי לפתוח

'אני מצטער אני אידיוט ואני יודע את זה את גורמת לי להרגיש דברים שאני לא רגיל להרגיש שאני מפחד להרגיש שאני לא רוצה להרגיש ואין לי מה לעשות לגבי זה לא קיבלתי אהבה לא קיבלתי נחמה בילדות קיבלתי מכות קיבלתי שנאה קיבלתי תועבה זה מה שקיבלתי אני לא רגיל לחום ואהבה שאת מנסה להראות לי מצטער אם פגעתי את יכולה לקחת את הדברים שלך וללכת אם את רוצה אני כבר אטפל בכל השאר המזוודות שלך מחכות לך בחוץ'

דלת החדר שלו נסגרה ואגרטל נוסף נשבר שמתי את ידי על פי מפחדת להוציא הגה הוא דבר עוד משהו ועוד משהו צרחות נשמעו מחדרו אני רוצה לברוח מצד אחד אבל מצד שני אני רוצה להישאר שמתי את הפתק על השידה בחדרי והלכתי לישון

אזזז מה עובר על לוק אתן חושבות???
האם הוא ימשיך להתנהג ככה או שהוא יתן לעצמו הזדמנות לאהוב??
מקווה שאהבתן :)

Luke MorganWhere stories live. Discover now