Panfik Solangelo/ פאנפיק סולאנג'לו

פרק-22

היי סליחה שלא העלתי לפני אבל אני בחופשה
ואין לי כוח לכלום

&&&&
נ.מ ניקו

הערב הגיע וכך גם תפוס ת'דגל.

ניקו חייך לעצמו, הוא זכר את המשחק הראשון שלו.

עם ביאנקה.

לפתע כמה דמעות הופיעו על פניו,
הוא היה לבד בביתן האדס, היה לו מקום להתפרק.

ניקו התחיל לבכות ולהתנשם בכבדות.

הוא בכה על, בי, על פרסי, והכי חשוב: על עצמו.

הוא בכה על החוויות שעבר, על הצלקות שלו, על
זה שהוא אוהב בנים, על כל הטראומות שעבר.

על וויל.

על זה שהוא לא יכול לחבק אותו, או אפילו לנשק בלי להסמיק ולברוח.

הוא שנא להיות עצמו.

לפתע אמי פתחה את הדלת, "מה קרה?"

"החיים הנוראים שלי".

אמי גיחכה, ''הזהירו אותי שאתה תיפוס אופתימי".

ניקו צחקק במרירות.

אמי הסתכלה אליו כ-לא מבינה.
"טוב בוא כולם מחכים".

ניקו הנהן והלך לשרותים, לשטוף את פניו.

&&&&
היי אני יודעת שאמרתי שיהיה עכשיו את השיחה של מ-רו אבל זה יהיה בפרק הבא אני מבטיחה.