הצד המנצח

פרולוג

ספר המשך ל׳היכון הכן צא׳ (חובה לקרוא את היכון הכן צא לפני הספר הזה)
בספר יהיו טריגרים של אלימות, סמים וסצנות מיניות, הקריאה על אחריותכם בלבד.
אני אשתדל לשים אזהרות לפני סצנות כאלו אבל אם האזהרה תוביל לספויילר - לא תהיה אזהרה.
שמחה שבחרתם להמשיך לקרוא, מקווה שתהנו מההמשך ואשמח אפילו לאיזו דעה על תחילת הספר❤️
קריאה מהנה!

*******

בעולם יש המון צבעים ולכל צבע יש גוון.
כשאתם בוחרים בצבע אדום, אתם לגמרי חושבים שבחרתם באהבה, נכון? אז מתברר שלא. לאדום יש עוד גוונים, הוא יכול להיות בהיר או כהה... ובסיפורים שלי הוא יכול לסמל אהבה או תשוקה... אבל עכשיו בחרתי בעוד גוון, אדום של דם.
~~~~

רוס
ניו יורק
לפני עשר שנים

"בן זונה!" צעקתי, הרמתי את הכובע ושמתי על ראשי, מתחיל לרוץ ביחד עם לואי כשנעלי נהרסות על הזפת.
"רוץ שמאלה, אני על הימין!" צעק לואי כששמר על הכובע שלא יעוף.
"סגור!" צעקתי ופניתי שמאלה במהירות, מרגיש את הרוח מתנגשת בפניי וכמעט מעיפה אותי לאחור.
הרחובות הצרים מלאי ציורי גרפיטי נהיו קרובים יותר, התקדמתי בריצה לכיוון הקיר הצר כשאני רץ באמצע החניון. שני מכוניות של המשטרה נעצרו מול הפתח של קיר המילוט שלי בחריקה מרעישה.
שמרתי על ראשי נמוך כשי שלא יראו את פניי וחתכתי ימינה מהצד השני.
השוטרים קפצו מהרכבים ויצאו אחריי, רצו בכל כוחם. "עצור מיד!!" קולם של השוטרים נשמע מאחורי.
אני נכנס למקום מוכר יותר, חוצה את כל האנשים ומתחבא ביניהם. קולות השתנקויות רבות, צעקות וקולות של ילדים מצביעים עליי.
מזווית עיניי אני רואה את אמה סילה, היא רצה במקביל אליי, שיערה השחור ארוך ומתנופף בקוקו ארוך שחושף את הקעקוע שבצווארה – ורד. "להמשיך ישר!" צעקתי והתקרבתי אליה, מניח יד על שיפולי גבה ודוחק בה לרוץ מהר יותר.

"ג'זס, אתם איטיים..." התלונן לואי כשהגענו למחששה בבית הספר. הוא יושב על ספסל העץ, סיגר בצבע ירוק כהה בין שפתיו - קנאביס. הכובע השחור עוד על ראשו ורגליו על שולחן זכוכית שבור.
"רדפו אחרינו אולי עשרה שוטרים, בייבי, זה לא קל." אמה מתקרבת אל לואי בצעדים איטיים, מפזרת את שיערה השחור במשיכה אחת של ידה ומתיישבת על ירכו של לואי.
"מניאקים, רק רצינו לרסס טיפה, כאילו מה עשינו." אני מסנן בכעס, מתיישב מולם ומוציא את התיק שלי מתחת לספסל. "הינה תראו," אני פותח את התיק עם הריצרץ ומוציא כמה בקבוקי תרסיס צבע. "רציתי לעשות עוד גרפיטי... הם סתם דרמטיים." נערתי את הבקבוק וקמתי ממקומי, הולך לעמוד מול הקיר האפור מבטון של בית הספר. "נצייר את הסמל שלנו פה כדי שכלבי נבחרת הפוטבול ידעו לא לשבת כאן עוד." אני אומר בסיפוק ושולח מבט זדוני אל לואי.
לואי נושף את העשן מפיו, מנשק את לחיה של אמה ומהנהן אליי פעם אחת כאישור. "תרסס, שיראו את הוורד היפה שלי." מנשק את פיה של אמה.
היא מצחקקת ונצמדת אליו יותר עם חזהה.
אני מפנה להם את גבי ומתחיל לרסס, הצבע השחור יוצר קווים מדוייקים של וורד.