הצד המנצח

פרק 15

התהפכתי במיטה, טיפסתי על גופו הישנוני ולוהט, הרמתי את ידי מעבר לגופו הסקסי והמפתה וכיביתי את שעון המעורר של אחת-עשרה בבוקר.
יום שישי... סוף-סוף קצת רוגע.
הסדין הדק רך על גופי החשוף, עוטף אותי היטב, כמעט מלטף.
אני עולה על רוס כמו חיה משתוקקת, מעבירה על זרועותיו שעוטפות אותי את קצות אצבעותיי... יודעת כבר את מבנה שריריו בעל-פה.
"בוקר טוב, חתיך." לחשתי לאוזנו בקולי הצרוד משינה. קול נמוך ומחוספס בקע מגרונו, ממש נמוך... כמעט חייתי.
בהחלטה פזיזה, הצמדתי את שפתיי ללחיו שוב ושוב, נשקתי את מצחו באגרסיביות שוב ושוב.
על האף, הלחי, הסנטר...
"קום, אני רוצה לראות את אבא שלך, ולא לאחר לו בפעם הראשונה שניפגש!" רטנתי כשלא קם.
הוא לא ענה לי עדיין, רק הניד בראשו וחיוך זדוני עלה בזווית פיו.
כשנפלה לי ההבנה למה הוא עושה, מצמצתי שוב ושוב עם ריסי, "אתה מנסה לסחוט ממני נשיקות?" שאלתי בהלם והזדקפתי, מרגישה את הזקפה שלו חזק וברור בין רגליי.
משהו בבטני התחתונה התכווץ בתשוקה אליו.
רוס מיד פקח את עיניו הירוקות כשהרגיש שהתיישבתי עליו. השמש גרמה לעיניו היפיפיות להראות כמו עיני נמר, של טורף –
ידיו עלו ולפתו את מותניי, תפסו חזק והפכו.
גבי התנגש במזרון הקופצני, חיוך גדול התפרש על שפתיי.
הוא טיפס על גופי באיטיות, יורד עליי בשכיבת שמיכה ומתנגש בשפתיי בבום אחד גדול על הבוקר.
לשונו חודרת עמוק לתוך פי, שפתיו עוטפות את שפתיי ומוצצות את שפתי התחתונה לתוך פיו.
אני מנסה לברוח, דוחפת את כתפיו וצוחקת בקול שמהדהד בין הקירות.
ככה אני רוצה תמיד, אני חושבת לעצמי.
"תנשקי אותי חזרה," פוקד בקולו הנמוך והצרוד משינה ארוכה.
גניחה חנוקה נפלטת מפי ואני מקמרת את חזי החשוף לחזהו השרירי, פטמותיי מדגדגות אותו.
"זה מגעיל בבוקר!" אני צוחקת, מפנה את ראשי הצידה.
"לא צריך," אומר בהחלטה ויורד עם ראשו מטה לחזי – "אני אתנשק עם הפטמות האלה במקום."
אני גונחת בחוזקה מהמילים, כאילו שברו משהו בתוכי.
אבל אז פיו החם מלקק אותי, שואב אותי לתוך פיו חזק כל-כך שיישאר לי סימן. אני מתענגת על המגע, גופי נרפה לגופו, מתמסר לו...
בהדיפה מפתיעה הוא נתלש מגופי, עומד מול המיטה עירום וחשוף... איברו זקוף ונוגע בטבורו.
"פאק," אני מתפתלת על המיטה, גופי מעורר לחלוטין. אני תופסת את הכרית שלצדי וזורקת עליו, היא נתפסת בין ידיו במהירות מפתיעה.
"רשע!" אני זורקת את הכרית השנייה.
הוא תופס את שתיהן ומשליך לרצפה, "תראו מי נשארה בלי נשק עכשיו," חיוך מקסים וממכר עולה על שפתיו. אני מוכנה לשלם בשביל לראות את החיוך הזה בכל בוקר. "אני יכול לחטוף אותך לעצמי עכשיו." מטפס על גופי שוב, השרירים שלו מחרפנים אותי לגמרי וזקפתו נצמדת לאיברי הרטוב מגירוי.
שנייה לפני שחודר אליי בעוצמה מענגת הוא לוחש לשפתיי, "תכננתי לקום להתכונן... כנראה שנאחר."

*****

איחרנו, אבל זה היה שווה את זה.
החיוך הגדול שמרוח על פניי לא זז ממקומו, אני מרגישה זורחת מסקס, הולכת יד ביד עם רוס בטיילת מיאמי ליד החוף הסוער והחם.
גלידת שוקולד בידי, נוטפת מעט על אצבעותיי מהחום.
"רוס," אני מתלוננת ומנסה להשתלט על הגלידה, אבל זה יותר מידי כי הוא הזמין לשנינו, למרות שהתעקשתי רק לכדור אחד. "תעזור לי." אני מביטה בו בכעס.
הוא מבזיק אליי חיוך יפיפה, רוכן אל הגלידה ומביט עמוק בעיני – לשונו מלקקת את השוקולד הנמס.
הוא מנסה לגרות אותי, רשע אחד.
"אתה עושה לי בכוונה," אני מסננת בכעס ומרחיקה את הגלידה, מחזירה לפי. "אני אחזיר לך." אני עוקפת אותו ברוגז והולכת לפני.
הוא צועד מאחורי, "את לא יכולה להחזיר לי," קולו נשמע משועשע, "מה כבר תעשי?" לוחש לאוזני, ידו השמאלית עוברת לעטוף את גבי התחתון והוא מצטרף להליכה שלי.
"זה אתגר?" אני שואלת, מלקקת את הגלידה בסתר.
"אתגר שלא תעמדי בו." מחליט.
אני מגחכת ומנידה בראשי, רעיון מבריק עולה בראשי. "אין סקס." אני אומרת בקלילות, "ותוריד את היד שלך ממני, תצטרך להרוויח אותי לפעם הבאה."
אני זורקת את הגלידה בפח ליד, שולפת מפית ומעבירה על שפתיי באיטיות.
הוא צוחק, חזהו עולה ויורד מהר יותר. "את שלי," תופס אותי מהמותניים ומצמיד אליו בהתנגשות.
אנשים מביטים בנו מהצדדים, חלקם מחייכים וחלקם ממורמרים.
"ואני אשמח להוכיח את זה שוב ושוב אם לא קלטת את זה בבוקר, ובלילה, ולפני כן..." מחכך את אפו באפי.
אני מחייכת, "אבא שלך שם," אני מצביעה מעבר לכתפו, רואה את האיש שהוא הראה לי בתמונה הבוקר.
אביו עומד מול דוכן כובעים תיירותי, לבוש בגינס שחור וחולצה כתומה. איכס.
"למה לשניכם יש טעם כזה רע בבגדים?" אני ממלמלת חרישית, "ולמה כתום? הבן שלך שוטר, שים צבע אחר."
רוס מתעלם מדבריי למרות שקלט אותם והסתיר גיחוך ממני. ידיו חופנות את לחיי והוא מיישר אליי מבט, "אני מכיר אותו כמעט חצי שנה בקשר שהוא קרוב, במיאמי, וזה לא מספיק. אל תמסרי מידע שלא לצורך ואל תפלטי דברים. ובלי קשר, יש לי טעם מצוין בבגדים." אמר בדרמטיות, גלגל את עיניו ולקח את ידי, משך אותי אחריו לאביו. "מרקו," אמר רוס.
הוא לא קורא לו אבא... זה מובן לי, אבל עדיין צובט את הלב.
"בן שלי!" צוהל אביו, פניו מגולחות אבל שיערו לבן.
מרקו וולטר... למה הוא מפחיד אותי?
"לא ראיתי אותך כל-כך הרבה זמן, ועכשיו חזרת עם אישה!" מתנתקים מהחיבוק הגברי, רוס חוזר לעמוד לצדי, מניח ידו על גבי ומצמיד אלי ברכושניות.
אני כמעט פולטת משהו מלגלג על הרכושניות שלו, אבל סותמת.
"נעים להכיר אותך, ריילי. שמעתי עלייך המון בטלפון." אומר לי ומשיט את ידו ללחיצה.
אני לוחצת אותה, סומק עולה על לחיי. "מה, באמת?" אני כמעט מגמגמת.
הוא שמע עליי? איך?
"כן, כן. המון. בכל פעם שהייתה לי הזדמנות לצלצל לרוס הוא אמר שהוא עסוק עם חברה שלו." אמר, המילים יכלו להזכיר מרמור וקנאה... אבל שמעתי רק אושר מהול במילותיו.
הוא אוהב את הבן שלו.
"אני מאוד מתרגשת מהפגישה איתך, מרקו." אני מתעלמת מנושא השיחה הקודם כשאני שמה לב שלרוס לא נוח עם המידע שאביו שופך כאן, "שמעתי גם עלייך, המון." אני מחייכת.
שקר וכזב, איכס.
בקושי ידעתי שיש לו הורים, שלא לדבר על השם של אבא שלו שגיליתי אחרי הסקס המטריף בבוקר.
רוס לוחץ על מותניי, שפתיו מנקות את ראשי והוא מסתיר חיוך מאביו.
כן, טוב, הוא יודע שאני משקרת.
"רוצים לקנות כובע?" שואל מוכר בדוכן עם חיוך.
הוא נער צעיר, אוחז כובעים בידיו ומסחרר אותם בתנועות מגניבות שמסיחות את דעתי במהירות.
"אני רוצה כובע," אני מסתובבת אל רוס ומושכת מעט בחולצתו. שרירי בטנו מפתים אותי לליטוף אבל זה לא מתאים כשאביו צופה בנו ובוחן אותי. "תבחרי," רוס מחייך אליי ומחווה בסנטרו לכובעים הרבים. "לכי על הכתום," מייעץ לי מרקו. אני כ
מעט מתכווצת. "למה כתום?" אני ממצמצת בריסיי ובוחנת אותו, "זה צבע של אסיר." "נכון, את עורכת דין, אשת חוק כומו הבן שלי." טופח על כתפו של רוס. אני מגלגלת את עיני כשהוא לא רואה והולכת לדוכן. "אני רוצה את זה," אני מצביעה על כובע טמבל ורוד בהיר. "בבקשה," הנער חוטף את הכובע הוורוד ומסחרר אותו על אצבעו, מקפיץ ליד השנייה ואז זורק אליי – הכובע נוחת על ראשי. אני מחייכת חיוך רחב ומצחקקת.

לאחר שרוס משלם, אנחנו הולכים יד ביד, אביו הולך לצדו ומדבר איתו על עליית הדולר. "אני אומר לך, העלייה הזאת מטורפת, פסיכית אפילו-" אני קולטת מכונת שיערות סבתא ומושכת את רוס מהאוזן אליי – "תאכל איתי שיערות סבתא, עכשיו." אני פוקדת בחיוך. רוס מניד בראשו בחיוך שמנסה להסתיר, אבל נתפס. "מרקו, אני הולך רגע עם ריילי הצידה, בסדר?" טופח על כתפו של אביו, "תתפוס לנו מקום בתור בבנק, אני אעזור לך." מציע לו עזרה.
בכלל לא שמעתי על מה הם מדברים, הייתי עסוקה בלבחון את רוס הולך לצד אביו, להסתכל על עיניו הנוצצות באושר... אושר שאני חושבת שאני הענקתי לו. זה מחמם את ליבי יותר מכל.
רוס תופס את ידי ומושך אותנו – מוביל אותנו לתור של שיערות הסבתא.
"פעם הבאה שנפגשים איתו, שיבוא אלינו הביתה ותשתו כוס קפה, זקנים." אני מנשקת את לחיו במאמץ כשהוא רוכן אליי.
הוא מלטף את מותניי בידיו המחוספסות, ידו חודרת מעט מתחת לטופ הלבן ומלטפת את גופי עור-לעור. "אני מת על המצב הזה שלך," ממלמל לשיערי ומנשק את צווארי בנשנושים.
"איזה מצב? עד כמה שאני יודעת, עוד לא הייתי רכב עם הילוכים, מצבים." אני מתנשפת ומלטפת את שרירי בטנו הקשיחים מעל החולצה.
הוא צוחק לאוזני, "שתקי כבר. את מדברת שטויות." מנשק את שפתיי בכוחניות ורכושניות שיא.

צרחה מפוחדת ורעשנית ברמה מחרישה נשמעת, קול של זכוכית מתרסקת על הרצפה לידנו נשמע מיד אחריה.
אני ורוס מתנתקים במהירות, הוא מניח יד על אקדחו וכמעט שולף – אז אני קולטת את עיניה של אימי... עיניה הזועמות בכעס רצחני כלפיי – מתמקד בי כמו מטרה במטווחים.
"הילדה שלי... אני הזהרתי אותך!"