סאיקאן היה בחדרו, הוא רצה להראות לטאהיונג שהוא טוב..אבל אנטוניו צחק עליו. ועכשיו הוא נראה מטופש ליד טאהיונג שרצה להרשים אותו ביכולות שלו...
"אנטוניו למה אמרת את זה" שאלה סו-יאנג, הולכת אל בנה הקטן, טאהיונג הלך איתה גם. מראה לילד הקן..שהוא לא עשה שום דבר רע.
"אנטוניו, למה אמרת את זה" שאל גאנגקוק בשנית, יושב בסלון. "לא התכוונתי לפגוע בו.." אמר אנטוניו בכנות, "לרקוד כמו ילדה זה לא דבר רע! אני רק התכוונתי שהוא רוקד טוב.. יחסית לבנות בחוג שלו.." אמר אנטוניו.
טאהיונג אחז בידו של סאיקאן ויצא איתו החוצה, סו-יאנג קיבלה שיחת טלפון.
"טאהיונג קראו לי עכשיו מבית החולים.." אמרה ונאנחה, "זקוקים לי שם"
היא רצתה לבלות עם ילדיה ועם טאהיונג וגאנגקוק. החברים הטובים שלה.
סאיקאן רץ אל אנטוניו, ואנטוניו רץ אל סאיקאן, הם חיבקו אחד את השני, "אני מצטער סאי..לא רציתי לפגוע בך..רק רציתי לאמר שאתה רוקד טוב" אמר אנטוניו, "אוקיי.. תודה טוני." אמר סאיקאן וחיבק חזק את טוני, אחיו הגדול.
"שנאכל?" שאל גאנגקוק, לא יודע עדיין שסו יאנג צריכה ללכת.
"גאנגקוק..אני מצטערת..אני חייבת ללכת לבית החולים.." אמרה סו יאנג. בזמן האחרון היו המון תקריות בבית החולים.
"אל תדאגי סו, אנחנו נשמור עליהם" אמר גאנגקוק, שוכח לגמרי שהבטיח לעזור לטאהיונג שלו. טוב..כך לפחות טאהיונג חשב.
"תודה" אמרה סו יאנג וחיבקה את שני המבוגרים. "תאכלו את ארוחת הערב" אמרה סו יאנג ונשקה לראשי ילדיה,
ויצאה החוצה.
ארבעתינו התיישבנו ואכלנו, סאיקאן ישב ליד אנטוניו והשניים צחקו ודיברו ביניהם על גיבורי העל שאהבו. בעוד טאהיונג לא מפסיק לחשוב, הוא רצה שגאנגקוק ישאר איתו הלילה, לשם שינוי..הוא רצה זמן איכות איתו.
"טאהיונגי?" לחש גאנגקוק והניח את ידו על יריכו של האחר, "כן..?" שאל טאהיונג חזרה, "אתה בסדר?"
גאנגקוק כבר למד לראות מתי אהובו עצוב או חש ברע.
"כן..סתם מחשבות" חייך טאהיונג והבין.. שהלילה הוא יישאר בביתו עובד, כשגאנגקוק יהיה עם הילדים.
גאנגקוק נישק את שפתיו של טאהיונג, לרגע שוכח שסאיקאן ואנטוניו שם. "טוני! סגור את העיניים!" אמר סאיקאן וכיסה את עיניו של אנטוניו בידו, וגם את עיניו שלו. גאנגקוק גיחך, גורם לחיוך קטנטן לעלות על שפתיו של טאהיונג.
הם סיימו את הארוחה, וסאיקאן היה עייף מאוד. "גאנגי!" אמר סאיקאן וחיבק את גאנגקוק, "כן סאי?"
"אני וטוני יכולים לישון היום..אצלכם?.." סאי שאל בעייפות והיה קצת מובך. "וודאי" אמר גאנגקוק, "אנחנו נעזור כולנו לטאהיונגי".
טאהיונג הרים את ראשו, איך יכל לחשוב שגאנגקוק בכלל יעזוב אותו לבד בבית? הוא גיחך מהמחשבה הטיפשית שלו.
אחרי שניקו אחריהם הכל וכבר היו בביתם של הזוג, גאנגקוק עזר לטאהיונג, מסמן וי במקומות שבהם הילדים צדקו ואיקס קטן איפה שטעו, הוא חייך כשראה את טאהיונג מסיים הכל במהירות כזו. על כל מבחן הוא כתב הערה קטנה לתלמיד, או דברי שבח. השעה הייתה כמעט אחד עשרה בלילה, השניים סיימו כמעט יותר משני שליש, גאנגקוק אמר לטאהיונג שיילך לנוח, הוא יסיים עם זה.
לפני שטאהיונג על לישון, סאיקאן הלך אליו, לבוש בפיג'מה הכחולה שלו שהייתה מעוטרת בחלליות וכוכבים קטנים, הקטן פצה את פיו "טאהיונגי.." הוא לחש, "אני..אני יכול לישוו איתך?" הילד שאל בביישנות, טאהיונג הנהן בחיוך, "בוא אליי" אמר טאהיונג וירד לגובה העיניים עם הילד, מרים אותו והשניים בירכו את אנטוניו וגאנגקוק בברכת לילה טוב.
הם הלכו לחדר של הזוג ונרדמו במהירות.
גאנגקוק ואנטוניו נשארו בסלון, גאנגקוק ישב בסיכול רגליים ואנטוניו ישב עליו, כמעט ונרדם עליו. הוא היה עייף.
אנטוניו גם הוא היה לבוש בפיג'מה שלו, היא הייתה כתומה ועם ציור גדול של סוס שחור בחלק האחורי של החולצה.
"גאנגי?.." שאל אנטוניו, הוא מעולם לא קרה ככה אל גאנגקוק,
הבוגר הסתכל עליו במבט מחוייך וקצת מופתע, "אני יכול לישון גם עם טאהיונגי..?" שאל הילד, הוא לא היה ביישן כל כך כמו אחיו הקטן, אבל הוא היה כמו כל ילד קטן.
"וודאי" אמר גאנגקוק והרים את אנטוניו על גבו. נכנס לחדר, רואה את טאהיונג וסאיקאן רדומים יחדיו, זה גרם לו לחשוב על זה..
הם מוכנים.
הם מוכנים לאימוץ.
__
מתרגשים?
כי אני כן ^_^
הייתי שמח לכתוב את הפרק הבא כבר עכשיו!..
אבל אני עייף מדי~
נתראה בהמשך השבוע ^_^
YOU ARE READING
Just Be Happier 2// Taekook✔︎
Romansaעונה 2 לספר Just Be Happier. טאהיונג וגאנגקוק נשואים במשך עשור, טאהיונג מורה בבית הספר במרכז העיר. בית הספר שאביו נהג ללמד. טאהיונג רוצה להרחיב את המשפחה..האם השניים ישלחו בקשת אימוץ? ואם כן..מה יקרה לילד שלהם? איך הוא ישרוד בחברה הקשוחה... מקו...
