love him (hyunlix)

פרק 4 נראלי

ואוו ואוו איזה חתיך היונג'ין בתמונה ששמתי למעלה
בכל מקרה בואו נתחילל

נקודת מבט כללית: (בואו אני אספר לכם על ג'יסונג קצת כי למה לא)
ג'יסונג נולד למשפחה עשירה והיו לו שתי אחיות קטנות.
ההורים שלו היו אלימים וכל פעם שמשהו לא בא להם בטוב הם היו מוציאים את הכעס שלהם על ג'יסונג בגלל שהוא הגדול ביותר.
בגלל זה ג'יסונג לא אהב להיות לבד עם המשפחה שלו להרבה זמן והוא העדיף להיות עם חבריו.
(עכשיו שהתעדכנתם בואו נתחיל)
"סעמק" צעק אבו של ג'יסונג מהסלון
'לא שוב' חשב לעצמו ג'יסונג בזמן ששמע את אבו מתחיל לשבור דברים.
ג'יסונג החליט לצאת מהחדרו בשביל לדבר עם אבו
"אבא, תפסיק לשבור דברים אתה עוד תפגע בבנות" סינן ג'יסונג והצביע על אחיותיו
אבא של ג'יסונג לא "קיבל את זה" והתחיל להתקרב אל ג'יסונג במבט מאיים
'שיט' חשב לעצמו ג'יסונג ונאנח
ג'יסונג ידע מה הולך לקרות והחליט לשמור על פנים ישרות.
"איך אתה מעז לומר לי מה לעשות" צעק אבא של ג'יסונג ונתן לו סטירה.
ג'יסונג ניסה להחביא את הכאב ונשאר עם פנים ישרות
הוא לא רצה להראות לאביו מה הוא גורם לו להרגיש
"אבא" ג'יסונג ניסה להשחיל
אבל אביו לא הקשיב לו ונתן לו מכה בזרוע
ג'יסונג נאנק מכאב
"סיימת עכשיו" שאל אבא של ג'יסונג בזלזול.
ג'יסונג הרכין את ראשו, הנהן ויצא מביתו בלי תוכנית לאן הוא ילך או מה יעשה.
בחוץ היה גשם כי בדיוק התחיל הסתיו (נראלי)
בגלל שלא הביא מיטריה היה חייב למצוא מחסה, הוא החליט להתיישב מתחת לגג של חנות וניסה להתקשר אל פליקס בתקווה שהוא יוכל לבוא אליו.
'נו ליקס תענה כבר' חשב לעצמו.
ג'יסונג כבר היה מפורק, בין דמעה לדמעה התחיל לרשום לפליקס אבל הוא לא ענה, כשניסה להתקשר לג'ונגאין אחותו ענתה ואמרה שהוא באימון וג'יסונג ידע שסונגמין בספרייה והוא לא רצה להפריע לו.
ג'יסונג החליט להתקשר אל מינהו, למרות שלא הכירו עד כדי כך טוב.
'נוו תענה' חשב לעצמו ג'יסונג
"הלו" שמע ג'יסונג את מינהו
ג'יסונג ניסה להרגיע את עצמו ולא לבכות אבל מינהו זיהה ישר שהוא בוכה
"האני, הכל בסדר? למה אתה בוכה?" שאל מינהו בדאגה

ג'יסונג לא ענה הוא היה עסוק בלהרגיע את עצמו.
"רגע אני שומע גשם, האני אתה צריך משהו אני יכול לעזור"
"מ-מינהו" מלמל ג'יסונג
"א-אני יכול ל-לבוא אליך" שאל בזמן שהוא בוכה.
"בטח האני" ענה מינהו
ג'יסונג ומינהו היו "חברים" אז ג'יסונג ידע איך להגיע לבית של מינהו.
כשג'יסונג הגיע אל הבית של מינהו הוא כבר היה ספוג כולו.
ג'יסונג דפק על הדלת ומינהו ישר פתח אותה.
כשמינהו ראה כמה ג'יסונג ספוג הוא היה בשוק
"האני בוא אני אביא לך בגדים"
"אתה עוד תצטנן אם לא תחליף בגדים"
"ת-תודה מינמין"
"מינמין?" שאל מניהו בבלבול
"טוב נדבר על זה אחרכך, קודם להחליף בגדים"
ג'יסונג בנתיים נרגע אבל נשארו לו חבורות אדומות על הפנים והיד, מינהו שם לב אליהם אבל החליט לא להטריד אותו לגבי זה, לפחות לא עכשיו.
"כך תחליף לטרנינג הזה אני אביא לך חולצה אחר כך כי אני מחפש אחת במידה קטנה יותר
ג'יסונג החליף לטרנינג והשאיר ונשאר בלי חוצה עד שמינהו יביא לו
מינהו דפק על הדלת
"האן מצאתי חולצה אבל כנראה היא תהיה גדולה עליך " ג'יסונג פתח את הדלת והושיט את היד לחולצה.
מינהו פשוט עמד סרק את החלק העליון של ג'יסונג אבל הוא לא עשה מזה עניין כי הוא ידע שיש דברים יותר חשובים.
"קח" אמר מינהו
ג'יסונג לקח את החולצה נכנס לשירותים(מסיבה כלשהי) ולבש אותה הוא קלט שעדיין רואים את החבורות על פניו וידו, בגלל שלא רצה שמינהו יגלה החליט לחפש מייקאפ, הוא ידע שזה לא מנומס אבל בכל זאת הוא התחיל לעבור על דבריו של מינהו,הוא פתח מגירות, ארונות.
מינהו שם לב לרעש והבין שג'יסונג מחפש משהו.
נקודת מבט מינהו:
אז ג'יסונג מחפש משהו במגירות בשירותים אני חושב שהוא מחפש מייקאפ להסתיר את החבורות.
נקודת מבט כללית:
מינהו הלך להביא את המייקאפ מהחדר שלו.
"אתה מחפש מייקאפ נכון?" שאל בזמן שנכנס לשירותים
" מה- ממש לא!" אמר ג'יסונג
"האני אתה יכול לסמוך עלי" אמר מינהו והתקרב אל ג'יסונג
"אם תרצה לספר לי אני אולי אוכל לעזור" אמר מינהו והביא לג'יסונג את המייקאפ
ג'יסונג נאנח והתחיל לחסות את החבורות עם המייקאפ.
"בוא" אמר מינהו לג'יסונג כשסיים לחסות את המייקאפ
"נשחק סוני" הציע מינהו ומשך בידו של ג'יסונג לחדר שינה, מה לעשות ששם היה את הסוני
"תאכללל ניצחתי אותך" אמר ג'יסונג בהתרגשות
בזמח שהוא צוחק על ההפסד של מינהו.
מינהו היה כלכך שמח לראות אותו מחייך וצוחק.
"נו אז עכשיו אתה מחייך" אמר מינהו וחייך אליו
"תודה מינהו"ענה ג'יסונג
והניח את ראשו על הכתף של מינהו
מינהו הרגיש מספיק בטוח לשאול את ג'יסונג ממה החבורות
" האן"
"מינמין"
"אתה רוצה להסביר על החבורות שלך" שאל בדאגה ולקח לג'יסונג את היד בשביל להסביר לו על החבורות שדיבר עליהם.
ג'יסונג מיד התחיל לבכות
"ט-טוב אבל א-אתה מבטיח- " גיסונג אמר אבל מינהו קטע אותו באמצע.
"אני מבטיח לך אני לא אספר לאף אחד" אמר מינהו
"ר-רק פליקס יודע" מלמל בזמן הבכי
"א-אבא שלי" מינהו הבין מיד, הוא משך את ג'יסונג לחיבוק יד אחת עוטפת אותו ויד שניה מלטפת את ראשו.
ג'יסונג היה כלכך שמח שמינהו איתו, הוא ידע אז שהוא אוהב אותו.
הם נשארו כך לכמה דקות עד שג'יסונג נרגע.
השמש כבר שקעה, ג'יסונג ומינהו בילו ביחד, הם ראו סרטים, שיחקו משחקים וסתם דיברו.
"מינמין"
" אני יכול להשאר אצלך הלילה" שאל ג'יסונג
"כן בטח" ענה
"אבל כנראה שתצטרך לישון על הספה " ענה מינהו.
(בואו הם לא היו זוג עדיין, אגב בספר זה ה11 לספטמבר)
"אוקיי"
כשהלכו לישון ג'יסונג לא הצליח להרדם, ואחרי 10 דקות הוא הלך אל מינהו,
"מינמין"
"אני לא מצליח להרדם" אמר
" נו כנס, אני יודע שאתה רוצה" אמר מינהו וקרץ לו
וככה הם נרדמו ישנים אחד מול השני.
זה היה פרק 4
מרגש אני יודעת
אמ כן
ממש סליחה שהוא היה קצר אבל אל דאגה פרק הבא זה היומולדת של ג'יסונג והיה ואוו