love him (hyunlix)

פרק 18

נקודת מבט כללית
כעבור כמה שבועות
היונג'ין נפרד ממינה, אחרי היום ההוא בלומה פארק הוא הבין, הוא הבין שפליקס זה רק מה שהוא צריך.
הוא לא אכל ולא שתה.
הוא רק חשב על פליקס, על איך הוא יתקן את המצב
איך הוא יחזיר את פליקס אליו.
המצב שלו הדרדר
הוא חשב דברים, הוא עשה דברים
הוא העביר את הכאב הנפשי שלו לכאב פיזי
הוא חשב שאף אחד לא יוכל לתקן אותו

נקודת מבט היונג'ין
אני חייב לתקן את זה, אני פשוט חייב
אני אתקשר אליו
״פליקס, בייבי, תענה.. בבקשה...״
״בבקשה, בבקשה״
שום תגובה אני, אני חייב לראות אותו
אני פשוט חייב
הוא התחנה האחרונה שלי...

״היי מינהו, אני, אני צריך את ג׳יסונג״
״תראו תראו, מי חוזר על ארבע״ הוא גיחח
״אני-אני מצטער אני הייתי כל כך דפוק״
״תראה, אני מבין אותך אבל השאלה היא מה ג׳יסונג יגיד על זה״
״רק תן לי לדבר איתו״
״בבקשה״ התחננתי
״ האני בוא רגע״
״היי, אמ, ג׳יסונג״ מלמלתי
״היונג'ין מה עכשיו?״
״אני, אני צריך לדעת איפה פליקס?״
״למה??, אתה רוצה אותו שוב?״ הוא נשמע כועס
״אני עשיתי טעות, אתה יודע את זה, אני אעשה כל מה שצריך בשביל לתקן את זה, באמת״
״בייב אני מאמין לו״ מינהו אמר
״תראה היונג'ין אני יכול לומר לך אבל, אם הוא אומר לך שהוא לא רוצה אותך אתה מסתובב והולך, אתה פוגע בו עוד פעם אחת ואתה לא יודע מה מחכה לך״
״כן, כן אני באמת מתכוון לזה הפעם אני רוצה לכפר על הכל אני רציני״
״ טוב תראה הוא נמצא בבית שלי עכשיו כני יכול לשלוח לך את הכתובת״
״כן תשלח אני מתחנן״

ג׳יסונג שלח לי את הכתובת שלו
לקחתי את המפתחות של האוטו ועפתי מהבית
נסעתי הכי מהר שיכולתי, באמת, ממש עפתי לשם

הגעתי לשם וחניתי מול הבית
דפקתי על הדלת, פעם אחת, פעם שניה.
״אני פותח, רגעע״. זה היה הקול שלו
הקול של פליקס
פליקס שלי

שמעתי את הצעדים, הלב שלי דפק על אלפיים, אני רציני.
הוא פתח את הדלת
פליקס שלי, עמד שם.
השיער היפה שלו, הפנים האלה. איך התגעגעתי אליו
״א-״
״אני, אני מצטער״ אמרתי
לפליקס היו דמעות בעיניים והוא התחיל לסגור את הדלת.
עצרתי את הדלת עם היד שלי.
״פליקס, אני מצטער, אני באמת באמת מצטער אני לא יודע מה אני יכול לעשות בשביל לפצות אותך״ אני כבר הייתי עם דמעות בעיניים
״א-אתה אתה הרסת אותי״ פליקס אמר
מעצב הרגשות שלו הפכו לכאב.
לכעס..

״אנ-י יודע, אני פה בשביל לתקן את זה, בבקשה תן לי עוד הזדמנות״
״תן לי להוכיח לך שאני השתנתי״
פליקס הסתכל עליי וסובב את הראש שלו בתנועה של לא
״א-אני צריך אותך״
״אני באמת צריך אותך״
״א-אתה נטשת אותי, אתה שברת אותי״ הוא לא טעה...

״פליקס אני מתחנן תקשיב לי, באותו יום לפני כמה שבועות , אני הבנתי כמה אני צריך אותך, ואתה לא מבין כמה אני צריך אותך, אני צריך את החיוך הזה, את העצות שלך, אני מתגעגע להיות קרוב אלייך אני פאקינג אוהב אותך !״
״אני מבקש תן לי צאנס!!״

נפלתי על הברכיים

״א-אני לא יודע״ הוא מלמל
״אתה גרמת לי להרגיש כיאלו היינו מאוחדים, עכשיו אני מרגיש כיאלו אין שום דבר בך״
״הזמנים שהיינו ביחד היו מיוחדים אבל אולי זה היה צריך להפסק״ הוא אמר

״אני- אני מתחנן בבקשה״ מלמלתי בזמן שדמעות זלגו מעיניי 
״אני לא חושב שזה רעיון טוב״ הוא אמר

״אתה היית התחנה האחרונה שלי, אוקיי, אני אומר את זה , בבקשה בבקשה, תעזור לי להפסיק את הכאב הזה, אני צריך אותך!

״היונג'ין... איך?״
״כי- אתה הדבר שחשוב לי באמת, ובלעדייך אני ריק, רק אתה יכול למלא את החור הזה״
הוא נאנח והסתכל עליי עם העיניים היפות האלה.

״אתה יודע שאני לא יכול לסרב לך הא״ הוא מלמל
התפשט לי חיוך על הפנים
אני כל כך אוהב אותו...

הוא עזר לי לקום מהרצפה
״תודה, אני באמת מתכוון לזה שהשתנתי״
״אני סומך עלייך״
זה רק מה שהייתי צריך לשמוע
רק את זה

הושטתי יד אל קו הלסת שלו
הוא החזיק לי את היד.
״אוי היונגין״ הוא מלמל כשהרגיש את החתכים
״למה עשית את זה היונג'ין?״ הוא שאל בזמן שהכניס אותי לבית.
הוא העלה את השרוולים של הסוודר שלבשתי.
״זה נתן לי כאב אחר להתמקד בו״
״אוי היונג'ין...״

״אני מצטער, אני מצטער נורא, על הכל.״
״נפתור את זה״ פליקס אמר בזמן שהעביר יד בשיער שלי

ישבנו, דיברנו, ראינו טלוויזיה ושיחקנו

״אתה יודע שאני אוהב אותך?, אני לא עושה את זה מתוך רחמים״ פליקס מלמל 
״כן?״ שאלתי
״כן!״

״גם אחריי שפגעתי בך ככה?״ שאלתי
״תראה, אחריי היום, אני הבנתי שאתה אוהב אותי ואני אוהב אותך״
״חיוך התפשט על פני
״אני בחיים, בחיים לא אפגע בך שוב פליקס, אני נשבע״
אמרתי לו
הוא הסתכל עליי עם העיניים היפות האלה
״אני מאמין לך״

סוף סוף סיימתי 😘😘😘