Maybe I AM insane....

אני לעולם לא אהיה מאושרת עם עצמי

אני יושבת ושופטת,
יושבת ומסתכלת,
מסתכלת על עצמי,
ואני רואה סמרטוט.
אני רואה את כל השומן שאני מנסה להתעלם ממנו,
הוא נוזל דרך הבטן והיריכיים שלי לתוך המוח וממלא אותו במחשבות מלאות ברעל,
ולא תמיד הסכמתי איתן,
אך לאחרונה אני עייפה מדי כדאי להתווכח.

אמא שלי עומדת מלפניי, ואני מאחוריה מנסה להתחבא,
אבל למדתי בדרך הקשה שהיא מסתירה רק רבע ממני.
אני לגמרי חשופה לעיניי כולם ובמקום לעמוד עם עיניים חדות וישירות,
הן מוסחות בסנטר שלי, ובדרך שהוא גודל כשאני פותחת את הפה.
והן עסוקות בדרך שהגב שלי מכופף, מפחד מדיי להתיישר.
ובחזה שלי, ובדרך שהוא נוזל לכיוון הקרקע; מנסה לקבור את עצמו באדמה.

גופי ומוחי נועדו לעמוד ולהסתכל על אנשים,
אנשים יפים.