Gravity

6

תרקדו, בובות:

חלק א'

ההכנות למופע הפתיחה היו בעיצומן.

אחרי הכל, עוד שבוע הוא עולה בהופעת הבכורה שלו.

כפי שהובטח לכחול העיניים, אכן הודיעו להם לפני יום כי אחד ציידי הכישרונות הנודעים ביותר- סטיבן בלייק- לא יוכל להגיע, ובעקבות כך עוד כמה ציידים לא יגיעו.

הפנס בעינו של כחול העיניים החלים כמעט לחלוטין- ומה שלא הוסתר מאחורי שכבת קונסילר ופודרה.

בעקבות המופע, והעובדה שנותרו שבוע ימים עד שהוא יעלה, הופסקו בשבוע זה הלימודיים ההשכלתיים של שכבת יב, וכל הימים הוקדשו לריקוד.

היום זה היה הפעם הראשונה שהם מעלים את המופע על הבמה, ולא בסטודיו או באחד מחדרי החזרות.

השעה הייתה 07:00 בבוקר וכלל הנערים בשכבה- שכללה 34 נערים- עמדו זקופים על הבמה בחצי עיגול.

ג׳ייקוב ברנר עמד מולם זקוף גם כן, ידיו שלובות מאחורי גבו, ומבטו חודר לעיניהם של התלמידים הצעירים.

"אני רוצה שנתחיל עם קטע הסיום, כולם לעמוד במקומות שלהם" הוא אמר.

לא בוקר טוב, ולא כלום.

אחרי הכל, הזמן דוחק, אין זמן לשיחות חולין, יש מטרה מול העיניים והיא להעלות את המופע המושלם.

הנערים התמקמו כפי שנאמר להם, עומדים בדממה.

ג'ייקוב אהב לעבוד בשעות הבוקר.

כך, הנערים עדיין היו עייפים, אך לא מותשים, מה שגרם לכך שהם היו צייתנים -מעבר לרגיל-.

והוא אהב להיות בשליטה.

כמו כל אחד מצוות העובדים באקדמיה- שהיה מורכב מאנשים שהאגו שלהם גדול יותר מהמוח ברוב המקרים-.

הם אהבו את זה שהם יכולים לעשות הכל, שמצייתים להם, שהם אלו שקובעים את המילה האחרונה.

הם חשקו בתחושת הכוח, בפחד של הנערים מהם, בתחושת העליונות הזו מול הנערים חסרי הישע.

לחלוטין היה שם תסביך אלוהות.

ג'ייקוב חיבר את הטלפון שלו אל הבוקסה, בכוונה התמהמה ולקח את הזמן.

הוא ידע שהם עומדים בפוזיציות שאינן נוחות להיות בהן במשך זמן ממושך, הוא ראה שרובם מתחיל להיאבק ולא לזוז, והוא ידע שהם לא יזוזו.