החולמת- החולם

פרולוג

באמצע חצר גדולה ומטופחת עמדת בית גדול עם חלונות עגולים בהם נעו וילונות כחולים.

הדלת הייתה פתוחה לרווחה, ומתוכה הציץ ראש עטור תלתלים בחיוך.

"ג'וזף! בוא לכאן מיד!" קול מתוך הבית, והילד המתולתל חייך בשובבות ונכנס פנימה.

בתוך הבית היה מרוהט בטוב טעם ובפשטות. המטבח התמלא ריחות של עוגות, והילד נכנס לתוכו. הוא הציץ בתנור יש להרבות אש קיפצו בתוכו בתאווה.

אישה לבושה חליפת בגדים חומה מיהרה אל הילד. "ג'ו! ככה מתנהגים? לך לדליה!" אמרה האישה בזמן שכפתרה את חולצתה.. ג'ו חייך בשובבות ונמלט על הפנים הבית, קורא בקול, "דליה!".

האישה הנידה בראשה ושפכה מעט מים על הקרקעית התנור. היא נתנה לעוגות שבתוכו להתקרר כחמש דקות הלכה למעשה לחדרה וחיפשה כיסוי ראש מתאים לבגדיה. היא הברישה את השיערה הכהה עד שבהק, ואספה אותו לפקעת בחלק גדול יותר, וההה תלתל קטנה להשקיע את התסרוקת.

היא חיטה במגירה מלאה כובעים צבעוניים ובחרה בכובע עדין בצבע חום עם תחרות צרפתיות כיאה למקום מגוריה בצבע לבן.

האישה הידקה את הכובע לראשה והלכה למטבח. היא פתחה את התנור והוציאה חמש עוגות חומות בהירות אל שולחן הברזל שעמד במרכז שהמטבח.

"מרי, לולי! דאגו לעוגות, אני יוצאת!" ובאמרה זאת הוציאה מכיס זוג כפפות תואמות ולבשה אותן. היא הרימה את תיקה ממתלה בכניסה לבית ויצאה.

אל המטבח הגיע בחורה גבוהה ורזה וילדה יפיפיה בעלת תלתלי זהב, עיניים כחולות גדולות ושפתיים אדומות כדם. היא לבשה חצאית צמודה באורך הברך בצבע אדום וחולצה לבנה מכופרת בעלת שרוולים נפוחים. הבחורה שלידה לבשה שמלה חומה ארוכה עם שרוולים מנופחים.

הן הביטו יחד בעוגות החמות, והבלונדינית חייכה אל חברתה, "מרי, אפשר? בבקשה?" ביקשה בעיניים מתחננות.

"אמא לא מרשה, לו" אמרה מרי בחיוך. היא הלכה אל המתלה וחגרה למותניה סינר לבן.

"בבקשה..." התחננה הנערה.

"טוב, נכנעת, רק אחת," נכנעה מרי ולקחה מהשולחן עוגה אחת. "אבל רק אחרי ארוחת הערב, לו! לכי להתקלח. אני אכין לך בגדים."

היא הניחה את העוגה בתוך קופסה קטנה והכניסה לארון עץ קטן.

היי! מקווה שנהנתם עד כאן- למרות שזה חלק מאוד מהסיפור שלי:)

אז בעצם הסיפור הזה על התקופה שעוד לפני השואה בצרפת. בואו נקרא לפני מאה שנים. הוא מספר על נערה צעירה החולה בפוליו- שיתוק ילדים כמעט ללא תרופה; ועל אחותה הגדולה שכל כך דואגת לה.

תהנו,

לוב יו