They will be here forever- one direction

Part 1:

נקודת מבט דארסי:
״דארסי! לקום! את תאחרי!״ היא צעקה, אני כבר לא יכולה לשמוע את הקול שלה! ״אני קמה!״ צרחתי וקמתי, עוד בוקר בחיים המחורבנים האלה, עוד בוקר בו אני מתפללת לא לקום, כבר אין לי כוח, כמה אפשר לסבול?

״בוקר״ אמרתי והתיישבתי בפינת האוכל אחרי שסיימתי להתארגן ״ככה מדברים להורים דארסי?״ אבא שלי אמר וגלגלתי עיניים ״אני הולכת ליום הולדת של שון היום בערב״ ״מי לוקח אותך?״ אמא שלי שאלה ״אמא של לילה״ עניתי בקצרה והתקדמתי לדלת ״יום טוב״ אבא שלי אמר והנהנתי, יוצאת מהדלת.

אני חושבת שלא הצגתי את עצמי אז היי! אני דארסי בראון, אני בת 15 ויש לי הורים מזעזעים, כבר באלי להגיע לגיל 21 ולעוף מהבית הזה!
המצב החברתי שלי ברצפה אבל יש לי את החברים הכי טובים שלי טום ולילה, אנחנו מכירים מהגן ואנחנו בלתי ניתנים להפרדה.
היום בערב מתקיימת יום ההולדת של שון, ידיד טוב שלי, טום חפר לי עד שהסכמתי לבוא, אני לא אוהבת אירועים כאלה כי תמיד אבל תמיד אני חוזרת מהם בוכה, אבל אולי משהו ישתנה הפעם מי יודע.

נכנסתי לבית ספר וכבר קיבלתי כמה מבטים נגעלים מכמה ילדים, כואב להגיד אבל אני כבר רגילה לזה.
הגעתי ללוקר והוצאתי את הציוד לשיעור הראשון, מתמטיקה על הבוקר! מי חשב על הרעיון המטומטם הזה ״דארסי בראון...״ אלוהים מה היא רוצה עכשיו אין לי עצבים לזונה הזאת ״כן לין?״ שאלתי וסגרתי את הלוקר, מסתובבת אלייה ״רציתי לשאול אם את מגיעה ליום הולדת של שון היום, או שלא כי אין לך ממש חברים״ אמרה והחברות הכלבות שלה צחקו, לין ווקר היא הילדה הכי מזעזעת שתראו אי פעם, היא כל הזמן מחפשת דרך לרדת עליי אף פעם לא נמאס לה ״כן אני מגיעה״ אמרתי ״את יודעת שאת לא יכולה להגיע בלי הזמנה כן?״ שאלה ואלוהים באלי לדפוק לה את הראש בלוקר הזה ״שון הזמין אותי ועכשיו אם לא אכפת לך יש לי שיעור ללכת אליו״ אמרתי והתקדמתי לכיתה, מתיישבת במקום שלי ומפעילה את המוזיקה באוזניות.

סוף סוף היום הזה נגמר! באלי כבר להגיע הביתה ולישון!.
יצאתי מהבית ספר והפעלתי בטלפון את השיר ״I would" של להקת וואן דיירקשן, אני דיירקשנית כבר שמונה שנים, מ2012 והם באמת הדבר היחיד שמחזיק אותי, הם עוזרים לי כל כך וזה מדהים, זכיתי בהם.

״היי״ אמרתי כשנכנסתי הביתה ״מה זה היה היום בבוקר אפשר לדעת?״ אמא שלי שאלה ״אין לי כוח אוקיי? בכל מקרה לא אכפת לכם משום דבר שעובר עליי אז לא משנה!״ קבעתי ״לנו לא אכפת ממך?״ שאלה ״כן! מתי בפעם האחרונה בדקת מה המצב החברתי שלי? הלימודי? איך אני מרגישה? מתי?״ שאלתי והיא לא ענתה ״רואה? אין לך אפילו תשובה״ אמרתי ״דארסי זה לא ככה״ אמרה ״אז איך?! כבר נמאס לי! אתם ההורים שלי בכלל? לא אכפת לכם ממני! כל פעם אני צריכה לעשות מה שאתם עושים ואם אני לא עושה את זה אני חוטפת על זה, דיי זה כבר נמאס. אני לא עשיתי לכם שום דבר רע״ אמרתי ואבא שלי קם מהספה ״דארסי זה לא ככה״ אמר ״אז איך?! כל פעם שאני עושה משהו שלא מתאים לך אתה סוטר לי, למה זה מגיע לי?״ שאלתי והלכתי לחדר, נכנסת למיטה ומקווה בפעם האין סוף לא לקום.

השעון מעורר צלצל והתעוררתי, אין לי כוח ליום הולדת אבל הבטחתי לטום שאני אבוא.

שמתי חולצה שחורה, ג'ינס כחול ונעליים לבנות, זה יספיק, בכל מקרה אני לא מנסה להרשים מישהו.

שלחתי ללילה הודעה שאני מוכנה והיא אמרה שהיא ואמא שלה בדרך אז ירדתי למטה ״את ממש יפה״ אבא שלי אמר ״תודה״ השבתי ״לא לחזור מאוחר״ אמא שלי אמרה והנהנתי, יוצאת מהבית.
אחרי חמש דקות ראיתי את האוטו של אמא של לילה אז התקדמתי לכיוונו, נכנסת לאוטו ״היי דארסי!״ הן אמרו וחייכתי אליהן ״היי, מה קורה?״ שאלתי ״אנחנו בסדר״ לילה אמרה.

הגענו למועדון הקטן שבו התקיימה היום הולדת ״ביי בנות, תהנו״ אמרה אמא של לילה ויצאנו מהרכב, נכנסות למועדון ״אני הולכת לראות כמה חברות, את תסתדרי כן?״ לילה שאלה והנהנתי.

״היי די״ טום הגיע וחיבק אותי ״היי״ חייכתי ״איפה לילה?״ שאל ״הלכה לכמה חברות שלה״ השבתי ״רוצה לרקוד?״ שאל ״אולי אחר כך, אני אלך לשתות משהו״ אמרתי והוא הנהן.

התקדמתי לשולחן ומזגתי לי מהמיץ ואז הסיוט שלי הגיעה, חשבתי שנפטרתי ממנה ״דארסי בראון...״ אמרה ״כן לין?״ שאלתי ״אז אני מבינה שבאת״ החזירה במבט נגעל ״כן באתי, יש בעיות?״ שאלתי ״לא, אבל אל תנסי להשתלב, זה לא יצליח לך״ אמרה ״לא שניסיתי״ אמרתי ״עדיף שתלכי, את לא רצוייה כאן״ אמרה ״מי את שתגידי שאני לא רצוייה?!״ צעקתי וטום הגיע ״היי די מה קרה?״ שאל ולין התחילה להסמיק, הכלבה דלוקה עליו אבל לא מבינה שהוא לא שם עלייה ״דארסי צעקה עליי וקיללה אותי!״ לין צעקה, כלבה מטומטמת ״לין דארסי לא מקללת״ אמר ״עכשיו כן!״ החזירה ״לין תשחררי מדארסי, היא לא עשתה לך כלום ואת סתם נתפלת אלייה, את כל כך חסרת ביטחון שאת מחפשת לרדת על מישהי שלא עשתה לך שום דבר, לכי תמצאי לעצמך חיים אוקיי?״ אמר ואלוהים באלי לצעוק מול כולם כמה אני אוהבת את הילד הזה, לין הלכה וטום חייך אליי ״תודה״ אמרתי ״אין על מה דארס, אני תמיד כאן בשבילך״ אמר.