They will be here forever- one direction

Part 2:

היום הולדת ממשיכה, לא ראיתי את לין וטוב שכך.
אני עכשיו מתקדמת לכיוון השולחן לקחת משהו לאכול כי כבר נהייתי רעבה.
התקדמתי לשולחן ומזגתי לעצמי כוס מים ולקחתי חתיכת פיצה, לא אכלתי מהבוקר וואו.

התקדמתי לכיוון הספה ובטעות נתקעתי במישהו ״אני ממש מצטע-״ התחלתי להגיד ״את לא רואה לאן את הולכת?! כל השמלה שלי נהרסה בגללך!״ ואני חשבתי שאני לא הולכת להיתקל בה שוב ״זה כולה מים, לא התכוונתי-״ התחלתי והיא עצרה אותי ״כולם! תראו! דארסי שפכה על השמלה היקרה שלי מים!״ צעקה ופשוט עמדתי שם, בהלם ״מה עשית לה?!״ לילה שאלה בצעקה ״לילה זה היה ממש בטעות״ אמרתי ״דארסי את בעצמך יודעת כמה מגושמת את!״ צחקה, מה קורה כאן? ״דארסי המגושמת!״ כולם צעקו ״לילה מה עשיתי לך?״ שאלתי ״סתם פשוט הבנתי שאת לא כל כך במעמד שלי, יש לי חברות ולך אין ואנחנו לא צריכות להיות חברות״ אמרה וברחתי החוצה ״אתן מפגרות?!״ שמעתי את טום צועק ורץ אחריי ״די חכי!״ ״טום אני רוצה להיות לבד״ אמרתי ״אין להן מוח די אל תתייחסי אליהן״ אמר ״תודה טום אבל אני רוצה להיות לבד״ אמרתי והוא נכנס בחזרה למועדון.

ישבתי שם, כולם כבר הלכו, לילה הלכה עם החברות שלה וטום רצה להישאר אבל לא נתתי לו, מה אני אעשה עכשיו?

נכנסתי לSpotify והפעלתי את השיר Don't let it break your heart של לואי טומלינסון, לואי נמצא בלהקת וואן דיירקשן, לואי עוזר לי כל הזמן עם השירים שלו, אני מרגישה שהוא ממש מבין אותי.

ישבתי מחוץ למועדון והשעה כבר הייתה שתיים בלילה, ההורים שלי אפילו לא בדקו איפה אני, טוב לא ציפיתי למשהו אחר.

ישבתי שם עוד כמה דקות עד שאוטו עצר לידי, אוף בטוח יחטפו אותי עכשיו (לא לדאוג דארס- ה.כ), האיש שישב באוטו יצא אין פאקינג מצב

בחלומות הכי גדולים שלי לא חלמתי שליאם פיין יצא מהאוטו, ליאם גם נמצא בלהקת וואן דיירקשן, יחד עם לואי ועוד שלושה בנים

״סליחה?״ שאל ״אתה מדבר אליי?״ שאלתי ״את רואה כאן עוד מישהו?״ צחק וחייכתי ״היי״ ״היי למה את כאן לבד?״ שאל והתיישב לידי, דארסי לנשום

״אמממ כל החברים שלי השפילו אותי באמצע יום הולדת כי בטעות שפכתי מים על ילדה מהכיתה״ אמרתי ״מה?!״ שאל ״כן...״ אמרתי ״את רוצה שאני אחזיר אותך הביתה?״ שאל ואיך אומרים לבן אדם שהציל אותי שאין לי כל כך בית?

״אין לי כל כך בית״ אמרתי ״מה? מה זאת אומרת?״ שאל ״ההורים שלי לא כל כך מתייחסים אליי בלשון המעטה, אם אפשר לקרוא להם הורים בכלל״ אמרתי ״אם אפשר לשאול.... מה הם עושים?״ שאל ״מרביצים, מקללים, לא בודקים לשלומי...״ השבתי ״מה?!״ שאל ״כן כן״ אמרתי

״אני ליאם״ הציג את עצמו ״כן אני יודעת מי אתה...״ חיייכתי ״ אבל אני לא יודע מי את, מה שמך?״ שאל ״דארסי, דארסי בראון״ אמרתי ״אהבתי את השם דארסי״ חייך, איזה חיוך מדהים יש לו.