**********
טוב, אז הרבה זמן לא כתבתי פה ... הסיבה האמיתית היא שהמחשב שלי נשרף .. כן כן אני נזק בדברים האלה !
וזה עולה מלא כסף לתקן אותו אז אני חוסכת למחשב חדש ועובדת בימי שישי (כי אני לא לומדת בשישי) ..
so wish me luck !
אני ינסה לכתוב ממחשבים של אחרים בנתיים (:
תהנו !
*********
פקחתי את עיניי. הייתי בשדה ורדים אדומים.לא ידעתי איפה אני ומה אני עושה פה אבל הורדים היו כל כך יפים, כל כך נחשקים וכל כך סוחפים שלא יכולתי לחשוב על דבר מלבדם. קמתי וטיילתי בשדה הנרחב. ליטפתי את הורדים עם קצות אצבעותיי כשלפתע הרגשתי כאב חד באצבע המורה שלי. טיפת דם זלגה לאורכה.
"יופי סוחף, אך גם מכאיב. גם מעשים מרגשות סוחפים, אך גם להם יש מחיר." אמר קול מחופספס של גבר. הסתובבתי כדי לראות מאיפה הגיע הקול וראיתי מאחורי גבר כבן שלושים בעל שיער בלונדיני לבן וחלק ועיניים אדומות .קרניים אדומות ניצבו על ראשו והיו לו כנפיים ? כן, אני בטוחה, היו לו כנפיים כמו כנפי מלאך, רק שחורות, שילוב של כנפי מלאך וכנפי עטלף.
"אני סמאל, מלאך המוות, השטן. יש לי הרבה שמות. נעים להכיר אותך סלינה." הוא השיט לעברי את ידו.
לחצתי את ידו בחשש.
"את עברת מסע בזמן יחסית קצר סלינה. אבל עברת שינוי גדול. מה שהרגשת שנשרף היו שאריות האפלה האחרונות שבך. את טהורה." הוא אמר במבט רציני בעיניו.
"אני אחזור לגן עדן?" עניתי בקול חושש
"זהו שיש בעיה. את טהורה, אבל האדון הגדול רוצה שתלכי לכדור הארץ, הוא אומר שיש לך עוד כמה דברים ללמוד." הוא אמר כשהוא נועץ את עיניו האדומות בעיניי.
"ובגלל זה את תועברי לכדור הארץ. זכרונך ימחק, לא תזכרי מי את, מה את ומאיפה באת. נקצה לך משפחה וחיים חדשים שם. וכשתגלי את מקור כוחך כוחותייך יחזרו אלייך בהדרגה."
טוב, אז לגן עדן אני לא יחזור בזמן הקרוב. אבל כדור הארץ יותר טוב מהגיהינום.
אבל אף אחד לא פותח אותה.Knock knock knocking on heaven's door.
אני מוכנה לעזוב את הגיהינום. אבל מה עם גבריאל. אני לא משאירה אותו לבד.
"מה עם גביראל? הוא בא איתי לכדור הארץ? הוא עולה לגן עדן? כי אני לא משאירה אותו כאן לבד."
אמרתי בביטחון.
"גבריאל גם הוא טהור. אבל לו הוקצה תפקיד אחר. הוא יהיה מלאך מוות משני שלי. כמו עוזרו של השטן. הוא אומנם בגיהינום אבל הוא יהיה בתנאים מעולים. הוא עוזרו של השטן אבל טהור מספיק כדי לעשות החלטות נבונות לעולם הגיהינום." הוא אמר בפירוט כששם לב עד כמה חשוב לי גבריאל.
"ועכשיו את צריכה ללכת. להתראות סלינה, כל הכבוד על המסע שעשית.את חזקה."
"תודה סמאל, להתראות." אמרתי. באותו רגע דין נעלם, שדה הורדים נעלם. הכל נעלם ונהפך לשחור.
