הקדמה
אף פעם לא חשבתי שאגיע למצב כזה. לא רציתי לגרום לה להיות במצב הזה,נלחמת על חייה בבית החולים ממחלה חשוכת מרפא.אף פעם לא התכוונתי לכך,איך הקנאה שרפה את עיניי ואכלה את ליבי, ליבי שהושחת והשחיר מהשנאה העזה שחשתי כלפיה. הזעם שהרגשתי,הזעם שפילח את גופי כל פעם מחדש כשראיתי איך הוא דואג לה, איך הוא שומר עליה מכל משמר, איך עינייו נצצו בכל פעם שדיבר עליה, על כמה שהיא מדהימה,יצירתית ומתחשבת בכולם,על כמה חכמה היא, ועל היופי הפנימי המדהים שלה, למרות שגם ראיתי שיופי חיצוני לא נחסך ממנה. למרות שרפאל היה אומר גם עלי את הדברים האלו זה לא היה נשמע אותו דבר כמו שאמר זאת עליה, כי כשהדברים נאמרו עליי הם נשמעו כדבר פשוט, רגיל, לא משמעותי. אבל עליה הם נשמעו כדבר מיוחד,מרתק ומהווה תדהמה. עלייה הם נשמעו נכון.
ורפאל, הוא היה שלי. מהרגע שבו נוצרתי כמלאך, הוא היה שם. תומך,חברותי,מסקרן ויפיפה. הוא תמיד היה שם בשבילי, כידיד, חבר נפש, שותף וכמושא אהבתי. אבל ברגע שתפקידו הפך למלאך השומר של רוזלי מילר, בעלת השיער הבלונדיני והעיניים התכולות, הנערה שמדהימה באופי וביופי, הוא השתנה. כן הוא עדיין רפאל המצחיק,הגברי,החכם,החזק, הוא עדיין נשאר יפיפה ומסקרן, אבל הוא לא נשאר שלי. אהבתו אלי לא הייתה כפי שהייתה בעבר, היא דעכה מיום ליום ואני הרגשתי בכך ושתקתי. צברתי את קנאתי ברוזלי בתוכי וניסיתי לכפר על ליבי השבור. אך באותו יום ארור כבר נשברתי. ברגע ששמעתי את בקשתו של רפאל מהאדון הגדול לעבור לכדור הארץ כדי לשמור על רוזלי מקרוב יותר ידעתי את רצונו, רצונו להיות כמה שיותר קרוב אליה. ואז ליבי התנפץ לרסיסים ואני לא הייתי אני. הייתי מפלצת חסרת לב. ועם כל הזעם והכאב הפרתי את חוק המלאכים הרשמי האוסר על פגיעה באדם. אני פגעתי באדם, פגעתי ברוזלי. שלחתי אליה את מחלת הסרטן הנוראית שגרמה לה לדעוך מיום ליום ולגסוס בהתמשכות. באותו יום, באותו רגע,נפלתי לגיהינום. באותו רגע נהייתי לאחת מהיצורים האפלים והשחורים של העולם. באותו רגע הפכתי ממלאך לשדה אפלה.
