אחים חורגים

חלק 7

חודשיים עברו ויום החתונה הגיע כמובן שאני ותומר רבנו כל שניה אפשרית והיו רגעים שהוא ניסה יותר הוא לא מבין שאני עם מאור?!
אני ומאור כבר חודשיים ביחד על אמת, אני לא יודעת אם אני מתחרטת על היום שאמרתי לו שאני מאוהבת בו גם? אני חושבת שהתלהבתי כי הוא אמר לי שהוא מאוהב בי שהיה לי פרפרים בבטן.
די! תפסיקי לחשוב על זה הדר!
אני עכשיו מתארגנת לחתונה עם כלת השמחה יונה אבא שלי יעשה הכל אבל הכל כדי לראות אותה.
בתור שושבינה אני יעשה הכל כדי שהם לא יתראו כי זה מזל רע.
אני שושבינה ותומר הוא השושבין למרות שהייתי מעדיפה שזה יהיה מאור.
הדלת התחילה להיפתח שוב וראיתי שזה אבא שלי, ישר הסתרתי אותה וצעקתי ״אבא צא מפה אתה לא מבין שזה מזל רע״ ואז תומר אחריו נכנס שהוא היה אמור לשמור עליו
״סליחה, הוא רץ מהר״ תומר אמר
״תיקח אותו מפה״ אמרתי ואבא רק מנסה לראות את יונה, יונה גם רוצה לראות אותו שהם לא שמים לב אלינו בכלל.
״אל תגידי לי מה לעשות״ הוא אמר בפרצוף עצבני
״למה מה תעשה לי?״ התגרתי בו, הוא התעצבן יותר ולי עלה חיוך ענק על הפרצוף.
״את לא תדברי אליי ככה״ הוא צעק וכולם עצרו כל מה שקרה בחוץ כל מה שקרה בפנים, החיוך שלי ישר ירד משכתי את יונה ומהר הוצאתי אותה מהחדר בשביל שהוא לא יראה כשעברתי לידו הסתכלתי עליו בפרצוף מאוכזב. מה יש לו למה שהוא יצעק  ככה בחתונה של אמא שלו הוא עוד יהרוס הכל
הלכנו מהר לחדר אחר ונעלתי את הדלת
״למה הוא צעק?״ יונה שאלה אותי
״לא יודעת״ עניתי
״טוב, די להתעסק בי לכי תתלבשי תתאפרי תעשי משהו יפה בשיער החתונה אוטוטו״ היא אמרה וחייכתי
״התפקיד שלי זה לשמור עלייך״ אמרתי והיא צחקה
״איזה שמלה את שמה?״ היא שאלה
״סגולה יפה״ אמרתי
״וואו סגול יתאים לך, את יכולה להראות לי אותה?״ היא שאלה
״עדיין לא לקחתי אותה היא מחכה לי כבר איזה שבועיים אבל אין לי זמן לקחת אותה בגלל החתונה״ אמרתי והיא הייתה בשוק.
״עופי מכאן״ היא אמרה הייתי מבולבלת
״מה?״ שאלתי לא מבינה, היא קמה והתחילה לדחוף אותי לכיוון הדלת
״לכי לקחת את השמלה שלך תראי אותה עלייך, תתארגני. מעכשיו את לא קשורה לשום דבר בחתונה לכי תעשי את הדברים שאת רוצה לעשות במקום להיות פה״ היא אמרה ואני לא יכולה
״לא זה באמת ב-״ אמרתי והיא קטעה אותי לא שמתי לב שאני כבר מחוץ לחדר.
״אל תדאגי אני אחפה עלייך״ היא אמרה וקרצה לי וטרקה עליי את הדלת.
טוב כנראה שאין לי מה לעשות עכשיו אני אלך לקחת את-
הסתובבתי וכמובן שהוא יעמוד מאחורי כמו איזה קריפי
״מה אתה רוצה?״ שאלתי הוא התקרב לאוזן שלי ולחש ״אל תתגרי בי ליד אנשים״ ישר חייכתי כי כל העובדים הסתכלו עלינו
התקרבתי לו לאוזן ונשענתי עליו הוא לא זז הפעם
״אז מתי אני יכולה להתגרות בך, כשאנחנו לבד?״ לחשתי לו באוזן והוא התעצבן יותר
״מאור״ צעקתי ורצתי אליו ודחפתי את תומר בדרך.
קפצתי עליו והוא החזיק אותי שהרגליים שלי מלופפות סביב המותן שלו ונישקתי אותו מלא נשיקות וירדתי.
״מה אתה עושה פה?״ שאלתי
״באתי לראות אותך לפני שאת מתארגנת לחתונה״ הוא אמר וחייכתי
״אני בדיוק התכוונתי ללכת לקחת את השמלה שלי, רוצה לבוא איתי ואז נחזור לחדר החדש שלי פה?״ שאלתי והוא ישר חייך, הוא משך אותי והסתובבתי להסתכל על תומר והוא עמד שם עצבני מה שגרם לי לחייך יותר.
נכנסנו לרכב והוא התחיל לנסוע זה קרוב ממש לבית שלהם הגענו תוך 5 דקות לשם.
״היי, איך אני יכולה לעזור לכם?״ זאת שבקבלה שאלה
״באתי לקחת את-״ אמרתי עד שמישהו קטע אותי
״באתי לקחת את החליפה שלי״ הוא אמר, הסתובבתי ישר לראות מי זה
היה שם מישהו עם חליפה שחורה הרבה ג׳ל בשיער ומשקפי שמש.
״ב..בטח״ זאת שבקבלה אמרה מגמגמת.
״הגעתי לפה לפניו אז את תביאי לי לפניו״ אמרתי לה
״אני מצטערת אני אביא לו ואז לך״ היא אמרה
״את צוחקת עליי?!״ צעקתי ומאור משך אותי ואמר ״תרגעי״
״לא אני לא ארגע זה שיש לו חליפה שחורה ומשקפי שמש לא אומר שהוא יכול לעקוף אותי בתור״ צעקתי וזאת שבקבלה פחדה
הוא התחיל להתקרב אליי והוריד את המשקפיים הייתי מופתעת לראות שאני מזהה את שתי זוג העיניים האלו.
״סליחה, כנראה שלא הצגתי את עצמי. אני תומר בלאק״ הוא אמר אני הולכת להרוג אותו.
״סליחה גברתי״ היא אמרה שהיא מביאה לו את החליפה שלו.
״מה השם שלך?״ היא שאלה ואני רק הסתכלתי עליו יוצא מכאן עם החיוך המסריח שלו
״הדר פרץ״ מטור ענה במקומי.
ואני המשכתי להסתכל עליו נכנס למכונית שלו, הוא הסתכל עליי חייך ונסע מכאן, בן זונה אני שונאת אותו כלכך.
״בבקשה זה שלך״ היא אמרה ולקחתי את זה בגסות והתקדמתי ליציאה
״תסלחי לה היא קצת עצבנית״ מאור אמר למוכרת
ויצאתי הוא יצא אחריי נכנסתי לרכב והייתי רק עצבנית והוא ידע שלא צריך לדבר איתי עכשיו אז הוא תפס לי את הראש סובב אותי ונישק אותי מאיפה זה בא עכשיו? אני יכולה להגיד שזה מרגיע אותי להתנשק איתו ו/או להזדיין איתו.
הוא הפסיק את הנשיקה ואמר ״את צריכה להירגע ולהיות מפוקסת את לא מבינה שהוא נהנה לראות אותך עצבנית, תעשי את זה בשביל אבא שלך בשביל יונה בגלל החתונה שלהם ואחרי זה תעשי מה שאת רוצה״ הוא אמר והוא צודק כמו כל הזמן
״אתה צודק״ אמרתי והוא חייך, אני יעשה מה שאני צריכה לעשות ואחר כך אסגור חשבונות.
הוא התחיל לנסוע וכמו מקודם אחרי 5 דקות היינו בבית וכמובן שנכנסנו הוא יעמוד שם עם חיוך מסופק חייכתי אליו בחזרה וראיתי שהוא לא הבין והוריד את החיוך לקחתי למאור את היד ועלינו במדרגות אני בטוחה שהוא מסתכל והוא עצבני, נכנסנו לחדר וסגרתי את הדלת אחרי שניה הדלת נפתחה והוא עמד שם עם יונה חייכתי
״אתם צריכים משהו?״ שאלתי
״את יכולה לבוא לדבר איתנו שניה״ הוא אמר וחייך חיוך זדוני
״בטח״ אמרתי וחייכתי אליו בחזרה וירד לו החיוך, יצאתי מהחדר ואמרתי למאור ״שניה אני חוזרת״ הם עמדו מולי ושתקו
״מה קורה?״ שאלתי
״את צריכה להגיד לו לעוף מפה״ הוא אמר וחייך
״מה?״ שאלתי לא מבינה
״עוד מעט החתונה מתחילה ואני לא רוצה שהוא יראה מה הולך לקרות פה ואת יודעת תבקשי ממנו בנימוס ללכת ולחזור שהחתונה תתחיל״ היא אמרה והתחלתי לצחוק
״את צוחקת עליי״ אמרתי
״ממש לא״ היא אמרה ואז הסתכלתי על תומר וראיתי שיש עליו כבר חיוך מאוזן לאוזן
״אני לא אומרת לו הוא יילך מתי שהוא ירצה ללכת״ אמרתי
״אין לך ברירה״ תומר אמר
״בבקשה חמודה תעשי את זה בשביל החתונה שלי זאת הבקשה היחידה שלי ממך״ היא אמרה ולא נעים לי ממנה
״טוב..״ אמרתי והיא חייכה ישר וחיבקה אותי
נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת
״מה קורה?״ הוא שאל
״הם רוצים שתלך מפה״ אמרתי והוא היה נראה מבולבל
״מה?״ הוא שאל
״בגלל שהחתונה עוד מעט מתחילה וזה הם רוצים שתלך מכאן בשביל שלא תראה הכל או חרא כזה״ אמרתי
״אוקיי״ הוא אמר ויצא מהדלת יצאתי אחריו וראינו את תומר עומד שם מחייך ואת יונה לידו מחייכת
ליוויתי אותו ללמטה נישקתי אותו לנשיקת פרידה ואמרתי ״נתראה במסיבה״ הוא חייך, נכנס לרכב ונסע.
עליתי לחדר שלי וראיתי אותם עומדים שם עדיין
״אתם צריכים עוד משהו?״ שאלתי
״לא חמודה, תחליפי כבר לשמלה״ היא אמרה והלכה משם, הוא נשאר לעמוד כאן עם חיוך
״אתה צריך עוד משהו?״ שאלתי אותו מחוייכת, הוא הסתכל עליי והלך מכאן עצבני הוא צריך טיפול בדחוף
נכנסתי לחדר והתלבשתי שמתי עליי את השמלה הסגולה המהממת (לפי התמונה למעלה)
השמלה הזאת יושבת טוב על הגוף שלי אני בשוק כאילו זה נבנה בשביל הגוף שלי רק הרוכסן המעצבן הזה יצאתי מהחדר שלי כי אני צריכה עזרה והוא עמד בקצה המסדרון עם החליפה השחורה שלו והשמלה לא מחזיקה עם לא סוגרים אותה הייתי צריכה להחזיק אותה התחלתי להתקדם אליו והוא התקדם אליי
״אתה יכול לסגור לי את הרוכסן מאחורה?״ שאלתי וחייכתי
״בטח״ הוא ענה וחייך גם, אני לא מבינה זה החלק שהוא מתעצבן בו
הסתובבתי והזזתי את שערי כדי שהוא יצליח לסגור הוא התחיל לסגור לי את זה ואז לחש לאוזני ״את נראית מדהים״ נהייתי אדומה אחרי שניה.
״תודה״ אמרתי בלי להסתכל עליו והתחלתי ללכת בחזרה לחדרי
הוא תפס לי את היד ומשך אותי אליו עמדנו קרוב אחד לשני והוא נישק אותי הוא התחיל להכניס את לשנו כלכך עמוק שעוד שניה נחנקתי הפסקתי את הנשיקה ואמרתי ״אנחנו לא יכולים״ והלכתי בחזרה לחדרי
ונעלתי את עצמי בפנים, מה עשיתי?