פרק 5

96 8 2
                                    

⚠️ הפרק מכיל קטעים הומופובים ואלימות
לואיס

"האריסון." שון קרא מאחוריי והסתובבתי למראה שון, ג'קסון, ברייס וניק רצים אליי נוטפים זיעה. "באים אליך עכשיו?" ג'קסון שאל אותי.
"כן, אני רק צריך לשלוח לאליוט הודעה קודם." אמרתי והוצאתי את הטלפון מהלוקר שלי בחדר במלתחות.
"אתה צריך לקבל רשות מאחיך כדי שנבוא?" ניק אמר בהרמת גבה. "לא, אבל הוא אמור להיות בבית היום ולא תוכלו להישאר אחרי שמונה. אני רק רוצה להודיע לו קודם שאנחנו באים." אמרתי.
"הוא לא עובד היום?" ג'קסון שאל.
"למה לא נוכל להישאר אחרי שמונה?" ברייס שאל.
"בחייך בן אדם. מה הבעיה שנישאר?" ניק שאל.
"סתמו את הפה ושחררו. לאליוט ומייקל יש אחד עשרה שנים ביחד היום, והם רוצים את הבית לעצמם אז לא נוכל להישאר אחרי שמונה. נלך אליי אחר כך." שון אמר להם והוריד את חולצתו והוציא מהלוקר שלו את בגדי בית הספר.

"מייקל?" ניק שאל.
"בן הזוג של אליוט." אמרתי והרמתי את החולצה מעל ראשי וזרקתי אותה על הספסל.
"בן זוג? וואו, לואיס. אחיך מתרומם?" ניק אמר ולפני ששמתי לב כבר הטחתי בפניו את אגרופי, דחפתי את גבו על הלוקרים וכף ידי הייתה סביב גרונו. "מה אמרת עכשיו?" אמרתי והידקתי את אחיזתי בצווארו.
"תירגע אחי." הוא אמר וניסה לשחרר את אחיזתי, אך רק הידקתי אותה יותר. "יש לך בעיה עם אח שלי?" כולם הסתכלו עלינו והשתתקו. "שמע, אין לי שום בעיה עם אח שלך, אבל אני עם מכנסיים קצרים." הוא אמר בהיסוס. "אני לא בטוח שאני ירגיש בנוח להיות לידו."
"אתה חושב שאתה תדליק את אח שלי עם מכנסיים קצרים?" שאלתי. "יש לו בן זוג, ותאמין לי שהוא נראה יותר טוב ממך גם בגיל שלושים, אליוט לא יסתכל עליך בכלל."
"תקשיב אחי, אני בטוח שהוא אוהב את הבן זוג שלו אבל הוא הומו." "אז?" שאלתי והידקתי את האחיזה בצווארו אפילו יותר עד שהתחיל להשתעל.
"אז הוא לא שולט בזה, זה כמו מחלה." הוא אמר והטחתי בפניו את אגרופי שוב ושוב. "עזרה?" הוא ירק דם ופנה אל שון שעמד מאחוריי והתקרב. הוא משך אותי לאחור, ושיחרר את אחיזתי מצווארו, ולפני שהספקתי לשאול למה לעזאזל הוא עוזר לו, אגרופו של שון כבר ניטח בפרצופו של ניק.
שון משך את ניק מחולצתו וקירב את פניהם. "תדבר על אליוט עוד פעם אחת ואנחנו נהפוך את הראש שלך לכדור החדש שלנו." הוא הרים את ראשו והסתכל על כל שאר חברנו לקבוצה בחדר. "זה כולל את כולכם, מובן?"
נשמעו קולות של "ברור." ו"מובן." מרחבי החדר. לא שחשבתי שמישהו יתנגד. כל שאר הקבוצה אוהבת את אליוט וגם את מייקל. הם מארחים בביתנו את כל הקבוצה ובני משפחתם אחרי כל משחק, וחברי הקבוצה מרגישים בנוח לידם בגלל שהם צעירים יותר משאר ההורים.

נכנסו למקלחות והשארנו את ניק על הריצפה. שסיימנו יצאנו ולבשנו את בגדי בית הספר. לקחנו את התיקים ויצאנו לחנייה. "נתראה שם." ברייס אמר והוא וג'קסון התקדמו למכונית שלו. נכנסתי למושב הנהג במכונית שלי ושון במושב לידי. נשמע דפיקה על החלון ופתחתי אותו שראיתי את ניק. "כן?" אמרתי. "תקשיב אחי, אני מצטער. אי אפשר פשוט לשכוח מזה?" התעלמתי ממנו והתנעתי את האוטו.
"אחי, רגע. שון אתה מוכן להגיד לו להקשיב?" הוא פנה אל שון.
"לא, אבל אני מוכן להגיד לך ללכת." שון אמר ושלח את ידו אל הכפתור של החלון וסגר אותו.
ניק המשיך לדפוק על החלון.
"סע." שון אמר וניק המשיך לדפוק עד שלבסוף נסעתי.

אויבים על הקצהWhere stories live. Discover now