אויבים על הקצה

פרק 6

זואי

"יש עוד יומיים עד המשחק." אמרתי שהלכתי ברחבי החדר.
"מה התוכנית?" אליסון שאלה ממקומה על המיטה שלי. "את הולכת לעשות משהו לאח שלו?" היא שאלה ודאגה הוצפה בעיניה הכחולות. "תירגעי, אני לא מתכננת להרוג אותו או לעשות משהו לא חוקי." מיהרתי להרגיע אותה. "אני גם לא מתכננת לפגוע בו. אני אוהבת את אליוט, הוא תמיד נחמד אליי שכולנו נפגשים. אבל לואיס ושון לעומת זאת." אמרתי וכיווצתי את ידיי לאגרופים. "אני רק רוצה לגרום להם להתחרט שהם התעסקו איתי, ואחרי זה, סיימתי. אני לא אשחק במשחק המטומטם שלהם יותר."
"טוב, אז מה התוכנית?" פגי שאלה ממקומה על הרצפה.
"מה אם," אמרתי והסתכלתי על שניהם כדי לבחון את הבעות פניהם. "הצ'ייסרים יפסידו במשחק עוד יומיים."
"מה?" הן אמרו ביחד והבעות הלם על פניהם. "את רצינית?" פגי אמרה.
"כן." עניתי "אין שום דבר שיפגע בהם כמו להפסיד."
"הם לא היחידים שיפגעו מזה." פגי הזדקפה.
"תחשבי על זה קודם. תזכרי שהמלחמה שלכם היא בינך לבניהם בלבד, לא בין כל העיר." אליסון אמרה.
"יודעות מה? אי אפשר לחשוב על בטן ריקה, נעשה הפסקת אוכל ונחשוב על תוכנית אחרת אחר כך." פגי אמרה וכבר התקדמה לדלת. נאנחתי ואני ואליסון הלכנו אחריה.

ירדנו למטה והלכנו לכיוון המטבח וראינו את שון, ברייס, לואיס וג'קסון.
"נעלם לך כסף מהאשראי לאחרונה?" שון גיחך.
"חתיכת מטומטם, זה לא מצחיק." אמרתי ובערתי מרוב כעס.
"תלוי את מי את שואלת." הוא אמר.
"אם תעשה את זה עוד פעם אחת אני נשבעת שאני אהרוג אותך בשנתך." אמרתי בכעס.
"אם את אומרת." שון אמר וצחק.
"רוצה לנסות?" אמרתי וידיי התכווצו לאגרופים.
"אל תעופי על עצמך." הוא אמר בנימה השחצנית שלו.
"לך תזדיין חתיכת מטומטם." אמרתי ורציתי למחוק את החיוך השחצני שלו מפרצופו.
"תתפגרי." הוא אמר. תיחנק." אמרתי. "תמותי." "סתום את הפה, בן זונה."

"היי, מה זה הדיבור הזה?" אבא נכנס למטבח ונעמד לידנו. "מה קורה פה?"
"המפגר חשב שזה מצחיק להגיד לי שלקחו לי מאה אלף דולר מהאשראי." אמרתי ונעצתי מבט זועם בשון.
"מה?" אבא אמר. "שוב המתיחות האלה? לא דיברנו על זה כבר?" אבא פנה לשון. "היא סתם דרמטית." שון אמר וגלגל עיניים.
"סתום את הפה." אמרתי. "לכי לעזאזל." שון אמר ואבא נאנח.
"אם אתם לא מסתדרים עכשיו, איך תסתדרו בסוף שבוע?"

"מה יש בסוף שבוע?" אני ושון אמרנו ביחד.
"אליוט ומייקל הזמינו אותנו להצטרף לטיול שלהם."
"באמת? איך לא ידעתי מזה?" לואיס אמר מאחוריי ופתאום שמתי לב שחברים שלנו עמדו פה כל הזמן הזה.
"אתה רק צריך לבוא." אבא אמר וחייך אליו, ולואיס ושון הסתכלו אחד על השני וחייכו.

"לפחות אני לא אהיה לבד עם אליוט ומייקל, הטיול הופך אותם לאכזריים." לואיס אמר ועיוות את פרצופו.
שון, ברייס, ג'קסון ואבא צחקו.
"אליוט ומייקל אכזריים? לא הגיוני. מה הם כבר עשו?" שון צחק.
"הם כל הזמן צועקים עליי שאני הולך לאט מדי."
"אתה באמת הולך לאט." ברייס אמר.
"אני לא באימון, אני לא צריך לרוץ." לואיס הגן על עצמו.
"אתה גם לא צריך ללכת לאט." ג'קסון אמר. "לך רגיל."
"וואו, אתם בצד שלהם? אני מרגיש נבגד." לואיס אמר ושון, ברייס וג'קסון צחקו.

"אני בחוץ, אין מצב שאני הולכת לסוף שבוע איתם." אמרתי והצבעתי על שון ולואיס. שון גלגל עיניים.
"את יכולה להישאר בבית, זה לא כאילו תחסרי למישהו." שון אמר. "שון." אבא נתן לו אזהרה. "זאת האמת." שון אמר ומשך בכתפיו.
"שאלוהים יעזור לי איתכם." אבא אמר. "זואי, את באה. שון, תפסיק להתגרות בה."
"אין מצב." אני ושון אמרנו.
"זאת לא הייתה שאלה." אבא אמר ויצא מהמטבח.
נהמה יצאה מפי ועליתי למעלה במהירות.

נכנסתי לחדרי ופגי התיישבה על המיטה ואליסון סגרה את הדלת.
"אולי זה לא יהיה כזה רע." אליסון אמרה והתיישבה ליד פגי.
"את רצינית? זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות." אמרתי והעצבים השתלטו עליי. הטחתי את אגרופיי בשק האגרוף שתלוי לי בחדר שוב ושוב.
"שכחי מזה, בואו נעשה משהו אחר." אליסון אמרה.
עזבתי את שק האגרוף והסתכלתי עליהן. "רוצות לרדת לחדר משחקים?" שאלתי.
"אני תמיד שמחה לכסח אותכן במשחקי וידאו." פגי אמרה וחייכה.
"היית מתה." אמרתי, וירדנו למטה.

פנינו לחדר המשחקים וראינו את שון ולואיס שרועים על הספה עם השלטים בידיהם.
"לעזאזל." נהמתי. "למה אתם פה? ואיפה השניים האחרים?" אמרתי כשנזכרתי שגם ברייס וג'קסון היו פה. "לא משנה. עופו."
"היינו פה קודם, שחררי." שון אמר ועיניו עדיין היו נעוצות במסך. "ממש אכפת לי, אתם תמיד פה." אמרתי בכעס.
"חבל." שון אמר בחוסר עניין. "מה תעשו פה בכל מקרה? לכו תדברו על איפור ובנים או משהו בסגנון."
"מה לעזאזל?" פגי אמרה והרימה גבה.
"על זה אתה חושב שאנחנו מדברות?" שאלתי והלסת שלי נשמטה לרצפה.
"מאיפה אני יודע? למי אכפת על מה אתן מדברות? רק לכו תדברו על זה ועפו ממנו." הוא אמר והחווה עם ראשו אל הדלת.
"אתם ליטרלי תמיד פה." אמרתי.
"בואו לפנינו וגם אתן תהיו פה." הוא אמר ומבטי עבר מפגי לאליסון
ולבסוף חזר לשון.

"מה עם פגי תנצח?" שאלתי.
"מה?" לואיס ושון שאלו ביחד.
"תנצחו את פגי במשחק פעם אחת ונלך. פגי תנצח, אתם תלכו. זה רק הוגן."
"בני כמה את חושבת שאנחנו?" שון אמר.
"פוחדים להפסיד?" התגריתי. הם הסתכלו אחד על השני והחלו לצחוק. "תעשי לי טובה." לואיס אמר, עדיין צוחק.
"אז קדימה, תתחילו." אמרתי. הם הסתכלו אחד על השני שוב ולואיס נתן לפגי את השלט.

הם התחילו את המשחק, ואחרי עשרים דקות שון זרק את השלט ונעמד. "איך לעזאזל?" הוא נהם.
"ביי שון." אמרתי וחייכתי ממקומי ליד פגי.
"אין מצב, משחק חוזר." הוא אמר בכעס.
"לא אמרת את זה כבר לפני חמישה משחקים?" אמרתי ואני, אליסון ופגי צחקנו.
"יש לך צ'יטים?" לואיס שאל את פגי.
"לא." היא גיחכה. "אני פשוט טובה יותר." היא חייכה אל שון שהפך לאדום מרוב כעס.
"ביי ביי." אמרתי ונופפתי להם בידי.