בתמונה רואים את המסעדה.
תהנו:)
נקודת מבט ג'קסון:
הגענו למסעדה אחרי חצי שעה של נסיעה המנהל של המסעדה חבר של אחד מהעובדים שלי והוא התחנן שנגיע למסעדה.
נכנסנו למסעדה מפוארת למדי היו בה שולחנות עגולים מפוזרים על פני המקום נברשות שנתלו על התקרה מעל לכל שולחן. לא ציפיתי ליותר מידי ולא התאכזבתי.
התיישבנו במרכז וכשהמלצר הגיע לא טרחתי להרים מבט והסתכלתי על התפריט "מה תרצו להזמין?" שמעתי קול עדין שואל עניתי בזריזות ואז הן הסתובב הרמתי מבט ובלעתי רוק זה היה נער סביבות גיל השש עשרה הוא לא היה גבוהה במיוחד אך היו לו כמה שרירונים עורו היה בצבע זהוב ושיעור היה בלונדיני מהפנט הרגשתי את בטני מתהפכת ואת חושיי מתחדדים ולא הבנתי מה קורה לי.
חיכתי שהוא יחזור עם האוכל כדי לבחון את פניו אל במקומות הגיע נערה ג'ינג'ית חייכנית היא דיברה והסבירה אך אני לא הקשבתי.
רציתי לראות אותו שוב אכלתי בהיסח הדעת וראיתי את ג'יימס מסתכל עליי במבט דואג חייכתי אליו חיוך שהסביר שהכל בסדר. ג'יימס היה חבר ילדות שלי ועזר לי לנהל את הלהקה הוא ואני בלתי נפרדים.
"אפשר לפנות?" שמעתי קול שחיכית לשמוע הרבה זמן שואל הנהנו הרמתי מבט וראיתי נער שהשפיל את ראשו תווי פניו היו מושלמים לחייו הגבוהות שפתיו הנפוחות כמה נמשים קטנטנים שהיו על אפו והאף הישר והסימטרי שלו שיט, אני צריך להפסיק את זה.
הוא בא לפנות את הצלחת שלי ואני לקחתי את זה כהזדמנית לראות את עיניו שסקרנו אותי בערב סביבו אנרגיה משונה נאנחתי הסתכלתי עליו והשנייה שהרמתי את מבטי ראיתי אותו מחליק וכמעט נופל האינסטינקטים הזאביים שלי פעלו ותוך שניות הוא היה בין ידיי מותנו הייתה צרה ועדינה ועיננו נפגשו.
עיניו היו בצבע ירוק בהיר עם גווני זהב בתוכם הם היו מושלמים עם הריסים הארוכים שמסגרו אותן. שיט רגע הוא אומגה והוא בלי להקה לפני שהספקתי לעזור אותו הוא ברח "ג'יימס תשאל את בעל המסעדה איפה המלצר הזה גר!" נהמתי ג'יימס שהבין שזה רציני מיד קם והלך אל המנהל "אתם משוחררים תחזרו ללהקה ותקראו לשתי חיילים אלי."
אמרתי בסמכות הם הנהנו ויצאו "הוא גר ב********" אמר ג'יימס "תבוא איתי?" שאלתי בשנייה שנכנסנו לאוטו הוא הנהן נכנסנו BMW השחורה שלי והתחלתי לנסוע "ג'קי הסבר" אמר ג'יימס "אני לא יודע!" אמרתי בתסכול "הוא אומגה הוא בלי להקה הוא זאב בודד והזאב שלי השתגע כשראה את הילד הזה!!" צעקתי ג'יימס חייך אליי "אולי הוא המיועד שלך?" שאל נהמתי עליו.
אחרי נסיעה של רבע שעה ירדנו מהאוטו כשאנחנו מול בניין דירות שהיה נראה לא מתוחזק ברמה שאפילו ג'יימס כבר התחיל לדאוג לילד עלינו במדרגות לדירה מספר חמש והמקום היה טינופת דפקתי בחוזקה שמעתי מלמול של מישהו ועם השמיעה שלי הבנתי שהוא אומר לנו להיכנס נכנסתי וראיתי אותו קופץ מהספה הרעועה ובוהה בי באימה צרופה "מה?..מה אתה עושה פה?" שאל באימה "אני פה כדי לאסוף אותך." אמרתי והוא גיחך בתגובה
"אני לא צריך להקה ואני לא רוצה להקה!" סינן בשיניים חשוקות "אתה כן. כולם צריכים להקה. בלי להקה אתה לא תשרוד." אמרתי בניסיון להסביר לו את המצב לבנתיים בלי שהנער שם לב אחד מהחיילים שלי עשה סריקה על הבית בזמן שג'יימס שלח לי מידע עליו קוראים לו תומאס. איזה שם יפה לילד יפה.
"אני.לא.צריך.להקה.אז.צא.לי.מהבית!" הבן נאנחתי "אתה מסוכן לאנשים" "אני לא. אני חי איתם יותר ממך ותאמין לי שאם כבר הם מסוכנים לנו" הוא סימן את הקטע האחרון בשקט אך עדיין שמעתי אותו "אתה אומגה. אומגה שעובד כמלצר זה נראה לך הגיוני? מה אם היו אונסים אותך?" שאלתי בכעס הוא השתתק
"יש לי פה משפחה אם תחטוף אותי הם ידווחו עלייך" הוא מלמל חייכתי אליו "אתה יתום תומאס. על מי אתה עובד?" שאלתי "לך. אני לא צריך להקה לא מישהו שיהיה איתי ובטח שלא מישהו שיעזור לי" ירק והרגשתי את חוסר האונים שלו והבנתי שהוא סובל כבר הרבה זמן "אתה מגיע איתי" אמרתי בנוקשות "לא אני לא!" צעק
"לא רק שאתה זאב בודד ויתום אתה אומגה!" נהמתי "מה זאת אומרת אומגה? מה הבעיה בלהיות אומגה! זה לא מגבלה" צעק והבנתי שהוא נלחם בזה יום יום נאנחתי הוא לגמרי לא הבין אותי "מעולם לא אמרתי שזה רע להיות אומגה וזה גם לעולם לא יהיה רע. אבל יש לך חום וזה מעמיד אותך במעמד מסוכן" אמרתי בעדינות הבנתי אותו באמת שהבנתי אומגות חיות במאבק תמידי כדי לגבור על אלו שצוחקים עליהם ותמיד הערכתי אותם בגלל זה.
"אני עדיין לא בא איתך" צעק במבוכה הבנתי שהוא מובך מהנושא של החום וחשבתי לעצמי שזה כל כך חמוד. שיט לגמרי איבדתי את זה. "אתה כן מגיע" אמרתי "לא! אני לא אלך ללהקה ולעולם לא אלך הסתדרתי יותר מטוב במשך שמונה השנים האחרונות אני אסתדר גם בהמשך!" צעק עליי נאנחתי בליבי הוא לא מבין שהוא בקושי שורד.
חשבתי על פשרה שתשכנע אותו והחלטתי לתת לו כמה ימים "אני נותן לך ארבעה ימים בדיוק אם עד סוף היום הרביעי אני רואה שאתה מסתדר לבד אני אשקול את החופש שלך" אמרתי "איך תדע?" שאל בחשש "החיילים שלי ישגיחו עלייך" אמרתי והוא בתגובה גלגל עיניים "למה ארבעה ימים?" שאל בכעס "רוצה יותר?" שאלתי ובכל השתקתי אותו בלי יכולת שליטה על עצמי הנחתי יש על שער ראשו ופרעתי אותו הוא היה רך באופן כמעט מעורר קנאה נאנחתי הוא שיגע אותי.
יצאתי מהחורבה שלי וידעתי דבר אחד וזה היה שאין מצב בעולם שהוא נשאר לגור במקום הזה אחרי המידע שנתנו לי החדר שלו זה הסלון והציעה זה הספה הקרועה המקלחת מלאת חלודה והכל נורא. הוא לא יישאר כאן הייתה המחשבה היחידה שבערה בראשי.
~~~~~~~~~~~~~~~
טובבב אז הנה פרק חמישי מנקודת מבט של ג'קסון המתוקקק תעדכנו איך היה הפרק!!
תודה רבה לכל אלא שמציעות ומדינות אתן ממש אלו שנותנות לי מוטיבציה להמשיך!!
אין עליכן!!
מאמינה שאשלח עוד פרק השבוע ובחנוכה יש מצב שלא אהיה פעילה אבל הפר ק הבא יהיה גם מנקודת המבט של ג' קדסון ואחר כל העניינים יתחילו להתחמם!!!
מקווה שנהנתןן😘😘
YOU ARE READING
Destined/ מיועדים
Werewolfמה קורה כשתומאס בן ה16, אומגה שברח מהלהקה שלו אחרי שרצחו את הוריו וג'קסון בן ה20 האלפא של הלהקה נפגשים במסעדה? מה קורה כשתומאס מגלה את האמת? מה קורה כשג'קסון נלחם נגד כל הסיכויים? ולמה הגורל התערב מההתחלה? פעמיים בשבוע יוצא פרק.
