בתמונה למעלה זה הזאב של ג'קסון יעלו עוד תמונות לעזור לדימיון אבל תדמיינו שהזאב כולו שחור.
התגלגלתי לצד וניסיתי להירגע.
"יופי. תמשיך ככה נשימות עמוקות." אמר קול הקשבתי למילים שלו וניסיתי להירגע.
אחרי כמה דקות התגלגלתי על הגב ופגשתי בפניו של ג'קסון "אתה בסדר?" שאל והסמקתי הנהנתי במהירות והתגלגלתי בתוך עצמי מרוב מבוכה "אני רוצה לחזור לבית." ביקשתי "נראה לגבי זה" אמר
"למה? מה זה יועיל לך עוד זאב להאכיל? זאב שאפילו לא רוצה להיות בלהקה!" שאלתי בתסכול "אתה עוד תבין." אמר ואני נהמתי בתגובה וקבריוס (הזאב שלי) איים לפרוץ החוצה "אני צריך לצאת" אמרתי בקושי "מה קרה?" "אני לא יכול לשלוט בזה הזאב שלי נלחם איתי" נהמתי הוא עשה את הדבר הכי הזוי בעולם והוציא רצועה עם קולר ושם לי מסביב לצוואר פערתי עיניים הוא פתח את הדלת
"תהפוך לזאב" אמר "אני לא הכלב שלך!" כעסתי אבל עשיתי כאילו אני משתף פעולה ופרמתי את הקולר במהירות שלמדתי מהרחוב והלכתי לזאב ותוך שנייה התחלתי לרוץ.
'קבריוס?' שאלתי בראשי 'מה?' ענה 'צריך לברוח לאזור המושלג' רק ככה הוא לא יוכל למצוא אותי' 'אני אנסה אבל תומאס משהו באינסטינקטים שלי לא נותן לי לברוח אז אני מנסה להתנגד אבל העבודה העיקרית היא שלך.' אמר בקושי נאנחתי בכעס והגברתי מהירות הגעתי לאזור המושלג והתחבאתי בתוך השלג.
הצצתי החוצה עם עיניי ופתאום ראיתי זאב שחור עצום בגודל שלא ראיתי הרבה זמן פרוות שחורה משחור כמו שערו עינייו זהובות ומהפנטות כמעט ונשמתי קול מרוב הפנוט מהיופי והכוח שקרן ממנו.
"תומאס אני רואה אותך" נאנח" התחבאתי עוד יותר בשלג "תומאס אתה סתם תתקרר ותהיה יותר חולה. אם תבוא עכשיו אני אשקול להחזיר אותך לבית אחרי שתבריא."
"באמת?!" צעקתי וקפצתי מהשלג והתנערתי בכוונה להרטיב אותו והוא רק הביט בי בשעשוע "בוא" אמר נעמדתי לידו והבנתי את הבדלי הגובה הגעתי לסוף רגליו והרגשתי הפליה נאנחתי והוא הביט בי בסקרון הגענו ללימוזינה "תומאס יש בגדים במכונית תתלבש." אמר לא עליתי על האוטו אז הוא נשך לי את הצוואר בעדינות והרים אותי לאוטו גרגרתי אבל הוא הסתובב ואני הפכתי לאדם והתלבשתי במהירות.
"סיימתי" מלמלתי הוא הסתובב התנער ונכנס למכונית הוא התיישב על המושב ואני הבטתי בו בבלבול אל מתוך אינסטינקט הנחתי את ראשי על פרוותו וקפאתי "אתה יכול" נהם הנהנתי במבוכה ושמתי יד על פרוותו הנעימה ורכה להפליא.
עצמתי עיניים בעייפות התקף החרדה והריצה עייפו אותי לא יכולתי לשלוט בזה ונרדמתי.
כשקמתי הרגשתי נורא ורציתי רק לחזור לישון הסתובבתי לצד וראיתי מיטה. רגע, מיטה? ממתי יש לי מיטה קפצתי בבהלה ונאנקתי בכאב "לאט לאט הרגע קמת" אמר קול מוכר להחריד סובבתי את ראשי וראיתי את ג'קסון "מתי אתה לוקח אותי לבית?" היה הדבר הראשון שפלטתי הוא גיחך "אמרתי לך ש *אחשוב על זה* ושאתה תוכל ללכת רק אם תבריא ואם לא שמת לב אתה חולה" אמר ואני הזעפתי פנים.
ניסיתי לקום מהמיטה כדי לברוח אבל בשנייה שקמתי נפלתי על הרצפה ופלטתי יבבה הוא נאנח "תפסיק" אמר בעדינות ובא לעזור לי לקום אבל אני נהפכתי לזאב מה שאומר שקבריוס מנסה לגונן עליי כיוון שאני חולה שנאתי את זה שהוא מתנהג כמו אבא מתגונן לפעמים.
"תומאס אם נהפכת לזאב זה אומר שאתה חלש אז תנסה להפסיק לזוז ולנוח." נאנח יללתי בכעס ובזמן שג'קסון עשה שיחת טלפון אני ניסיתי לפתוח את הדלת או יותר נכון לפרוץ אותה אבל לא הצלחתי הבחנתי בחלון גבוה וניסיתי לקפוץ עליו אבל לא הצלחתי ונהמתי בתסכול.
שמעתי צעדים מאחורי הדלת ורצתי לכיוונה אך נתקעתי בידי משהו הרמתי מבט וראיתי את ג'קסון אוחז בי במקום וראיתי גבר שנכנס לחדר בחנתי אותי הוא היה גבוהה לא יותר מג'קסון אבל גבוהה היו לו עצמות לחיים גבוהות הוא היה חטוב בלונדיני עם עיניים כל כל כהות שהיו נראות שחורות "שלום לך תומאס" אמר בחביבות.
נרתעתי ונסוגתי לאחור עם זנב בין הרגליים והדבר היחיד שיכולתי לעשות היה להתחבא בין רגליו של ג'קסון שליטף אותי בניסיון להרגיע אותי "תומאס קוראים לי דניאל אני הרופא של הלהקה ובאתי לטפל בך" אמר נבחתי עליו "תומאס תהפוך לאדם" אמר ג'קסון בהיתי בו בעיניים בוחנות והוא בהה בי נאנחתי בליבי ונהפכתי לאדם אחרי שנשכתי את ידו של ג'קסון בעדינות הוא חייך אליי.
התחבאתי מתחת לשמיכה "מעולה אז אנחנו נתחיל. תומאס אתה זכר אומגה נכון?" שאל דניאל הנהנתי "אתה בן שש עשרה עוד חודשיים שבעה עשרה נכון?" שאל ואני הנהנתי "כבר קיבלת חום? ואם כן כמה פעמים?" שאל ואני התחבאתי מתחת לשמיכה "למה זה עניינך?" מרמרתי "כי אני הרופא שלך מעכשיו אם לא קיבלת חום לפחות פעם אחת אני אצטרך לבדוק את זה" אמר בעדינות "הורדתי את השמיכה וחשפתי רק את עיניי "אני קיבלתי שלוש פעמים" מלמלתי "סדיר?" "לא כל כך" נאנחתי.
"עשית אי יחסים מיניים בזמן החום או שהשתמשת בדברים?" שאל הסמקתי כמו משוגע "אני לא עונה על זה!" אמרתי בנוקשות הוא נאנח "זה חשוב" אמר דניאל " לא מעניין אותי שזה חשוב, תנסה להסתדר בלי המידע" אמרתי בכעס הוא רק נאנח.
"טוב אז נתחיל, אני אתן לך זריקת ויטמינים ובדיקת דם ואז נראה איך נמשיך מכאן" אמר ואני קפאתי "זריקה?" שאלתי בבהלה "יאפ זריקה" אמר "לא!" פלטתי אבל הם לא הקשיבו לי ג'קסון אחז בי בחוזקה ואני נאבקתי בו הרגשתי את חומר החיטוי על היד שלי והריח עורר בי בחילה ניסיתי להתנגד ללא הצלחה הדמעות היו על סף פריצה הרגשתי את הדקירה ונזכרתי בכח מה שלא רציתי לזכור בחיים נזכרתי בפנימיה.
לא הצלחתי לנשום הרגשתי שהיא שוב פעם חונקת אותי ומזריקה לי דברים נוראיים בכדי לראות איך הם משפיעים על איש זאב יבבתי חא הצלחתי לנשום ודמעות ירדו ללא סוף עד שהרגשתי זוג ידיים חזקות פותח את הפה שלי מניח בו משהו שם לי מים בפה ומכריח אותי לשתות אחרי כמה דקות הרגשתי שמישהו מלטף אותי והבנתי שחטפתי התקף חרדה שוב פעם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אעאעאעאע אני בשוק שסיימתי פרק שלישי🎊
ממש סליחה אם לוקח זמן יש לי תקופה לחוצה על מלא מבחנים אבל מבטיחה כל שבוע להעלות לפחות שתי פרקים.
בבקשה תפרגנו ותתנו דעה על הפרקים ספר ראשון שלי❤

למי שרוצה עוד תמונה של הזאב של ג'קסון❤
YOU ARE READING
Destined/ מיועדים
Hombres Loboמה קורה כשתומאס בן ה16, אומגה שברח מהלהקה שלו אחרי שרצחו את הוריו וג'קסון בן ה20 האלפא של הלהקה נפגשים במסעדה? מה קורה כשתומאס מגלה את האמת? מה קורה כשג'קסון נלחם נגד כל הסיכויים? ולמה הגורל התערב מההתחלה? פעמיים בשבוע יוצא פרק.
