משחק מטורף

פרק 7

התעוררתי בתוך מיטה ענקית ונוחה, ממצמצת ומנסה להבין איפה אני לעזאזל. כשקורי השינה החלו להתפזר בראשי הבנתי שנרדמתי על הספה של דניאל אתמול בלילה, באמצע הסרט. אבל לא זכרתי בשום צורה שהגעתי למיטה הזאת. למזלי עדיין הייתי לבושה בשמלה מאתמול, אז לפחות דאגה אחת ירדה ממני. לא רציתי לשכב איתו עדיין. לא עד שאני מבינה שכל מה שעובר עליי בזמן האחרון הוא ההדדי. לא יכולתי להרשות לעצמי את הנפילה הקשה במורד דניאל פרץ, כי פשוט ידעתי שאם זה לא הדדי ייקח לי הרבה מאוד זמן לעלות חזרה למעלה ולאסוף את עצמי. וגם ככה התגובות של הגוף שלי אליו חזקות מדי, כך שסקס איתו יכול לגמור אותי.
חדר השינה הנקי היה מעוצב בגוונים של לבן ואפור, ונראה נקי. כל כך נקי כאילו הוציאו אותו עכשיו מאיזה קטלוג. שום סימנים לדניאל לא נראו, ומבט קטן באייפון שלי לימד שהשעה 9 וחצי, כנראה שהוא קם מוקדם יותר.
איתרתי את חדר האמבטיה הצמוד, ושמחתי לגלות שהשיער והאיפור שלי לא זזו יותר מדי במהלך הלילה כך דלא נראתי לחלוטין מגוחכת. צחצחתי את שיניי באצבעי, התפניתי, וירדתי למטה מחפשת את דניאל.
מצאתי אותו במטבח מתעסק עם השייקר ומוסיף כל מיני דברים. הוא היה לבוש בבגדי ספורט קצרים של אדידאס ופניו כמו גם הזיעה על מצחו וצווארו העידו שהוא חזר מאימון או משהו כזה. כל כך פאקינג סקסי.
״ בוקר טוב״ מלמלתי וכמעט לא זיהיתי את הקול המבויש שלי, בדרך כלל בחיי היומיום מעטים הדברים שיכולים לגרום לי מבוכה, כי אני פשוט לוקחת הכל בקלילות ובצחוק, אבל איתו הרגשתי רצינית יותר מאי פעם.
דניאל בחן אותי למשך שנייה אולי חוזר לשייקר שלו, ונראה מעט מרוחק כשמלמל בוקר טוב בחזרה. אוטומטית הרגשתי דחויה וכאילו עברתי גבול כשנרדמתי פה אתמול בלילה. אולי עשיתי טעות?
״ אני מעריצה אותך על הכוח לעשות אימונים בבוקר, לא נראלי שהמציאו מספיק כסף כדי שאקום לרוץ כשרק התעוררתי״ ניסיתי להצחיק אותו ולהפיג את התחושה המוזרה ששררה בינינו, אבל זה לא כל כך עבד כי כל מה שקיבלתי בתגובה היתה משיכת כתפיים קלה.
ניסיתי להבין מה לעשות עכשיו ואיך להתקדם מפה. ברור שהוא לא רוצה אותי כאן. השינוי בגישה שלו אליי ובמצב רוחו היה קיצוני, ומעולם לא הרגשתי כל כך דחויה מבלי לשכב אפילו עם גבר. הרצתי את השיחות אמש בראשי מנסה להבין מה השתבש, אבל לא הצלחתי להבין כלום, הכל היה נראה בסדר. דניאל צחק מהבדיחות שלי, דיברנו מלא, היה לנו באמת ובתמים כיף ביחד. כנראה שממש עברתי את הגבול כשנרדמתי פה. אני חייבת ללכת.
״ אני מצטערת שנרדמתי פה אתמול בלילה. לא הייתי צריכה לחדור לפרטיות שלך ככה״ מלמלתי לאוויר יודעת שאם אסתכל על עיניו, כאב הדחייה יגבור עליי ואפרוץ בבכי.
נראה שהמשפט הזה כן משך את תשומת ליבו, כי הוא הפסיק להתעסק בשייק ועבר להסתכל עליי. אבל עדיין לא אמר מילה. ראיתי בזה סימן שאני חייבת לעוף, אז מיהרתי לסלון נועלת את נעליי, יודעת שהוא לא בא אחריי, השייק כנראה יותר חשוב. הבנתי את הרמז
הזמנתי מונית באפליקציה מודה לאל שהטענתי את הפלאפון לפני שיצאתי מהבית, אחרת הייתי אבודה ברחובות תל אביב.
ניסיתי לאתר את התיק שלי מנסה להיזכר איפה שמתי אותו אתמול בלילה, וכשנזכרתי שכנראה הנחתי אותו על האי במטבח נאנחתי קצת. רציתי לצאת מבלי ליצור איתו עוד שיח. אבל כנראה שמוטב ככה. נסגור את זה וזהו.
חזרתי למטבח מובסת רואה את דניאל מחזיק בשייק שלו ביד אחת ופשוט בוהה בחלל שמולו.
״ אני אלך. שוב מצטערת שנרדמתי פה״ מלמלתי אוספת את התיק שלי ותולה אותו על כתפיי, המבט שלו עבר אליי ונראה שהשתנה בו משהו. עיניו היו סוערות כאילו הוא מת להגיד משהו ולא יודע מה.
התחלתי להתקדם לכיוון היציאה, אחרי עוד כמה שניות של שתיקה ששברה לי את הלב. מנסה לאסוף את עצמי רק עד שאצא מפה.
״ חן!״ הוא קרא גורם לי להיעצר בבלבול. הסתובבתי אליו לא מבינה מה עוד נותר לו לומר שהשתיקה שלו לא אמרה.
הוא קרא משהו במבטי, שגרם לו להיאנח בתסכול. כנראה את שברון הלב שלי, כי רק אידיוט היה מפספס את זה. מאז ומתמיד לא הצלחתי להסתיר את הרגשות שלי, והם השתקפו בעיניי הכחולות הגדולות לא משנה כמה ניסיתי להסתיר אותם.
״ אני אקח אותך הביתה״ הוא זנח את השייק על השיש אבל מיהרתי לעצור אותו, יודעות שאין שום סיכוי בעולם שאני הולכת איתו לשום מקום.
״ אתה לא חייב. כבר הזמנתי מונית״ אמרתי מהר, ולא חיכיתי לתגובתו אלא ישר מיהרתי לצאת מהבית שלו רצה בשביל הגישה שלו כאילו רודפת אחריי מפלצת.
״ אבל אני רוצה ״ שמעתי את קולו מאחוריי בשביל הגישה שלו, והסתובבתי לאט מנסה לאסוף את עצמי
״ אין צורך דניאל. הבנתי הכל. באמת בהצלחה״ הקול שלי רעד ודמעה סוררת זלגה מבעד עיני. מיהרתי יוצאת לגמריי סוגרת את השער ורצה לכיוון הכביש כמה שיותר רחוק מהבית שלו. ידעתי שהוא לא בא אחריי כי פשוט אין לו מה להגיד לי. הניסיון הצולע שלו לקחת אותי הביתה רק העמיק את ההשפלה שלי, ומעבר לסירוב שלי לא היה לנו על מה לדבר עוד. הוא לא רוצה אותי וזהו.
ניסיתי לאסוף את עצמי ולא לפרוץ בבכי יודעת שאני בשכונת מגורים ולא מתאים לי ההשפלה הזאת, אבל זה כמעט היה חזק ממני, ודמעות ניגרו בעיניי זולגות בלי שליטתי.
המונית הגיעה דקה לאחר מכן, לכן הכרחתי את עצמי להתאפס ניגבתי את הדמעות ועליתי.
זה רק דניאל פרץ. לא היה לזה שום סיכוי מההתחלה. ניסיתי לשנן את המנטרה הזאת בראשי, אבל ידעתי שזה פשוט פאקינג בולשיט.