נ.מ אוליביה:
הגיע זמן ארוחת הערב. לוק קרא לכל ביתן 11 להסתדר בטור, הייתי שני מקומות לפני המשמו, נראלי קראו לו פיטר. אמה הייתה מאחוריי, ומאחוריה היה פיטר. התחלנו ללכת לכיוון חדר האוכל, התיישבתי באמצע ספסל שולחן הפיקני2 של ביתן הרמס. המקום הכי טוב. כירון הלם בפרסה על רצפת השיש וכולם השתתקו. הוא הרים כוס "לחיי האלים!" כולם הרימו כוסות "לחיי האלים!" לקחתי מנימפה אחת כמה תותים וטוסט. "שוקו חם." הכוס שלי התמלאה בשוקו חם, שכמובן. המשקה הכי טוב בעולם ומי שלט חושב כך הוא לוזר מטומטם שטועה לגמרי. קמתי ושמתי חלק מהתותים באש "לאבא שלי, מי שהוא לא יהיה." וחזרתי מהר לשבת.
זה היה נראה כאילו פיטר לא מבין כלום, אבל אי אפשר להאשים אותו, כולם לא הבינו כלום ביום הראשון שלהם כאן. אבל זה לא מנע ממני מלצחוק עליו עם כמה בני הרמס.
כשכולם סיימו לאכול כירון הלם שוב בפרסה שלו וביקש את תשומת ליבנו. מר ד', דיוניסוס, קם באנחה גדולה "כן, אני מניח שהגיעה השעה שאברך את כולכם, פרחחים. שוב, אז שלום. מנהל הפעילויות שלנו, כירון, מוסר שהמשחק הבא של תפוס את הדגל יתקיים ביום שישי. נכון להיום, זרי הדפנה שייכים לביתן חמש." פרץ קריאות שמחה עלה מהשולחן של ארס "באופן אישי," המשיל דיוניסוס בדבריו, "לא ממש אכפת לי, אבל ברכותיי, כמו כן, עלי לספר לכם שהגיע אלינו היום חניך חדש. פיטר גו'נסון." כירון מלמל משהו. "אה, פרסי ג'קסון," תיקן את עצמו דיוניסוס. אז זה השם ששכחתי! "זהו. הידד וכן הלאה. ועכשיו רוצו לכם למדורה הקטנה שלכם. קדימה." דיוניסוס סיים עם דבריו. כולם הריעו. פנינו במורד הגבעה בכיוון האמפיתיאטרון, שם החניכים מהביתן של אפולו הנחו שירה בציבור. שרנו שירי מדורה על האלים, לא סבלתי את זה. ואכלנו מרשמלו צלוי, שאת זה דווקא ממש אהבתי. והרצנו קטעים.
תקעו בכונכיה וכולם חזרו לביתנים. נכנסתי למיטת הקומותיים שלי שחלקתי עם אמה אבל נשארתי ערה, חושבת על ההורה האלוהי שלי ומי הוא. כרגיל. בסופו של דבר נרדמתי שקועה במחשבות
YOU ARE READING
אוליביה בצללי פרסי ג'קסון
Fanficאז כזה. נכון פרסי ג'קסון? אז פה מסופר על אוליביה (בקיצור אולי), מישהי שהייתה במחנה כבר שנתיים, מאז שהיא הייתה בת 10 ועדין לא הוכירו בה. הפאנפיק יתרחש בזמן הספרים של פרסי ג'קסון רק מנקודת המבט שלה בזמן דהיא במחנה
