אוליביה בצללי פרסי ג'קסון

פרק 3 (מקביל לפרק 8 של פג 1)

נ.מ אוליביה:
כשפיטר, לא. סליחה. פרסי ניסה להתאמן בהתאבקות, קלאריס לגמרי כיסחה לו את הצורה. נהניתי לצפות בזה (שוב, אני. אוהבת. לצפות. כשמשפילים. אנשים.). בחמישי אחר הצהרים כשישבתי בשדות התותים וניגנתי בגיטרה שלי, כן. יש לי גיטרה. ואני יודעת לנגן בה. ג'ייסון בסטי הסלאיי, גיי ובן אפולו הגיע לשם (הערת הכותבת: רצית להכנס לפאנפיק? קיבלת את זה. ובץיאור יש תמונה שלו). למה בני אפולו ככ גייז באמאשלי- אולי אני בת אפולו? אין לדעת. "שלומות" אמרתי ושמתי את הגיטרה שלי בצד. הוא התיידב לידי, קטפתי את אחד התותים וזרקתי אותו עליו, אחרי כמה דקות התחלנו במלחמת תותים והתמלאנו במיץ הזה של התותים שלא פאקינג וורד מהבגדים. זה היה הג'ינס האהוב עלי-
"וולפ, אני צריכה ללכת להתאמן בחרב. נתראה בתפוס את הדגל" לקחתי את הגיטרה שלי והלכתי משם
* * *
כל ביתן 11 התאספו בזירה העגולה הגדולה, ולוק הדריך אותנו. התחלנו בדקירות ומכות בסיסיות, מול בובות מלאות קש בשריון יווני. כרגיל, הייתי מעולה. התחלקנו לזוגות בשביל לתרגל לחימה, לוק הכריז שפרסי איתו. "בהצלחה," אמרתי לו "לוק הוא הלוחם הטוב ביותר בחרב בשלושמאות השנים האחרונות." "אולי הוא ירחם עלי קצת" הוא ענה לי. פלטתי נחרת בוז.
אני הייתי מול אמה, יחסית לילדה בת 9 היא הייתה ממש טובה בלחימה בחרב. בינתיים לוק כיסח לפרסי את הצורה.
לוק הכריז על הפסקה ושפכתי לעצמי על הראש מי קרח, לוק העתיק את זה ממני. "בסדר, בואו תתאספו סביבי במעגל!" הורה לוק "אם לפרסי לא אכפת, אני רוצה להדגים לכם משהו." כולנו התאספנו סביב לוק והסתרנו חיוכים. לוק אמר שהוא מתכוון להדגים שיטה לנטרל אנש מחרב: איך לעקם את הלהב של האויב באמצעות החלק השטוח של החרב שלך כך שלא תהיה לו ברירה אלא לשמוט את כלי הנשק. "זה קשה," הוא הדגיש. "כבר השתמשו בזה נגדי בעבר. שאף אחד לא יצחק על פרסי. רוב הלוחמים בחרב צריכים להתאמן שנים בשביל להצליח בשיטה הזאת." הוא הדגים על פרסי בהילוך איטי ואכן, החרב נפלה לו מהיד. "ועכשיו בזמח אמת," הוא אמר אחרי שפרסי הרים את החרב שלו. "נמשיך להלחם עד שאחד מאיתנו יצליח. מוכן, פרסי?" פרסי הנהן, ולוק תקף אותו. איכשהו פיטר מנע ממנו להגיע לקת החרב שלו. הם המשיכו להלחם. פיטר הצליח. הוא הפיל את החרב של לוק. כולם השתתקו. "אמממ.. מצטער." פרסי הנמיך את החרב שלו. לרגע, לוק היה המום מכדי לדבר. "מצטער?" חיוך עלה על פניו המצולקות "בשם האלים. פרסי. למה אתה מצטער? תראה לי את זה שוב!" הם נלחמו שוב, הפעם לוק ניצח. "מזל של מתחילים?" אמרתי בלעג. לוק מחה זיעה מהמצח "אולי," אמר. "אבל אני תוהה מה פרסי מסוגל לעשות עם חרב מאוזנת..."
* * *
ביום שישי אחר הצהרים אני וג'ייסון ישבנו מול קיר הטיפוס מסתכלים על ילדים ומדברים על זה שטים דרייק הוא חרא ביותר וצריך להוציא אותו מהקומיקסים. המשכנו לדבר על זה בערך עד ארוחת הערב, שם אכלנו כל אחד בספסל נפרד. לאחר מכן הבלונדינית המעצבנת ועוד שניים מביתן אתנה נכנסים לחדר האוכל נושאים דגל משי אפור שאורכו היה כשלושה מטרים, וצבעו אפור עם ציור של ינשוף מעל עץ זית. כולנו הרענו.
צהפתח שממול נכנסו קלאריס והחברים שלה נושאים דגל נוסף, בדיוק באותו גודל, אבל צבוע באדום צעקני עם ציור של חנית נוטפת דם וראש של חזיר בר, פרסי ולוק צעקו אחד לשני משהו, לא ככ הבנתי נה אבל גם לא היה לי אכפת. בשלב הזה הכריזו על הקבוצות, ביתן 11 כרת ברית עם אתנה, וכמוהו גם אפולו. מה שאומר שאני וג'ייסון נהיה באותה קבוצה. כירון בטש ברצפת השיש. "גיבורים!" הכריז "אתם מכירים את הכללים, ערוץ הנחל הוא קו הגבול. כל היער פתוח למשחק. מותר השימוש בכל פריט קסום. יש לקבוע את הדגל במקום בולט, ואין להציב עליו יותר משני שומרים. מותר לפרוק אסירים מנשקם, אבל לא לכבול אותם או לחסום להם את הפה. אסור להרוג או להטיל מום. אני אשמש כשופט ורופא שדה. כולם להתחמש!" הוא פרש זרועות, והשולחנות כוסו בציוד. לקחתי שני פגיונים בנוסף לחרב שלי מארד שמימי, קסדה עם קצת דם על השיערות הכחולות שם כך שחלק ממנה היה קצת סגול, שריון, נדן ומגן. הבלונדינית צעקה: "הקבוצה הכחולה, קדימה!" הרענו וטלטלנו חרבות ויצאני בעקבותיה בשביל המוביל ליער הדרומי. נשמעת קריאת כונכיה, אני לא זוכרת הרבה ממה שקרה. רק שהלכתי ביער ופתאום החנית של קלאריס פגעה בי ואז שג'ייסון ווויל סולאס, גם כן בן אפולו טיפלו בי, ואז איבדתי הכרה.
---------------------------------------------------
מה אומרים?
אגב, ג'ייס, אל תדאג.
יהיה לך עוד זמן במה בהמשך.
ורק רציתי להגיד שמידי פעם אני גם אפרסם פה מימים ותמונות של פג :)