He's Back//Ashton Irwin

Chapter 20-Last Chapter/Epilogue

Chapter 20-Last Chapter+Epilogue
Pov Grace
"תנשמי, תנשמי!"צעק רייבן כשאני מובלת בכיסא גלגלים לחדר לידה.
"כואב לי!"צעקתי הרגשתי את הכאבי תופת האלו שלא מרפים ממני
"אדוני, תתרחק בבקשה!"ביקש הרופא רייבן התעמת איתו בכדי להיכנס איתי אבל צעקתי

"רייבן!תישאר, תקרא לכולם ואח"כ תיכנס!" ונכנסתי לחדר לילדה.

Pov Raven
חייגתי להיילי שתודיע לבנות שיגיעו כי גרייס עומדת ללדת, היא לא היססה וענתה כן, ואחרי חצי שעה הם התייצבו בחדר המתנה.
"כמה זמן היא שם?"שאלה ליב
"שעה לפחות, אני רוצה להיכנס לשם."אמרתי וכשבאתי לשאול מישהו, רופאה אחרת יצאה כשהיא קוראת בשמי "מי זה רייבן ליטרל?"שאלה
"אנ-אני, אני רייבן ליטרל"מיהרתי לומר
"אשתך רוצה שתיכנס לחדר לידה."אמרה בחיוך הינהנתי לה והתהלכתי אחרייה לחדר.

נתנו לי חלוק ומסכה לפה, ונכנסתי יחד עם הרופאה.
היא צווחה מכאבים, אבל אני יודע שאני זה שעוד מעט יצצעק מכאבים על כך שאני עומד לאבד את האישה שלי.
"רייבן!"היא צעקה אחזתי בכף ידה והסתכלתי עליה בחיוך
"אני כאן לתמיד, אני לא אשחרר אותך לעולם."אמרתי לה היא צרחה את נישמתה

"רואים את הרגליים, תמשיכי לדחוף!"המילד צעק היא לא הפסיקה לצרוח, היא נלחמה עם עצמה.אני לא יודע איך אני אסתדר בלעדיה, אני לא מאמין שזה יגמר ככה.
אני רציתי להזדקן איתה, אני זה שצריך ללכת ראשון! לא היא!!!

***
אנחנו כבר שלוש שעות בחדר לידה, היא כמעט בסוף, היא כמעט בסוף.
"אני רואה את הראש!"צעק המיילד ולאחר מכן אמר
"דחיפה אחרונה, גרייס!"

היא צעקה ולאחר מכן התינוק יצא שקט, הוא לא בכה.וזה נדיר, זה נדיר לראות תינוקות שלא בוכים כאשר הם יוצא מהבטן של האימא.

"מזל טוב, זה בן."הרופא אמר בחיוך ואז ציפצוף נשמע הסתבבנו וראינו את המוניטור מראה קו אחד וארוך.
אחזתי בידה בחוזקה ירדתי על ארבע והתחלתי לבכות .

"בבקשה אל תלכי, אל תלכי לנו!אנחנו צריכים אותך גרייס!הבן שלך צריך להכיר אותך!בבקשה!יש לנו ילד!!בבקשה תקומי לחיים גרייס!בבקשה."אמרתי בבכי כשאני מנשק את יידה

"אני מצטער אדוני אבל , שעת פטירה 00:00PM, שעת לידה התינוק: 11:59PM."

הקרבתי את ידה לפנים שלי ולא הפסקתי לבכות, מה אני יעשה עכשיו?מה אני יעשה בלעדייה??אני לא יכול להיות כאן לבד בלעדייה!אני צריך אותה איתי עכשיו!
הרופא הניח את ידו את על הכתף אבל מיד צעקתי

"אל תיגע בי."ניגבתי את הדמעות שלי, נשקתי לה על השפתיים ולאחר מכן , עזבתי את ידה ויצאתי מהחדר כשאני לא מפסיק לבכות. יצאתי לבחוץ ראיתי את כולם, יושבים ומחכים
לתשובות.
כשהם הבחינו בי הם קמו מהר, ואז לא יכלתי נשברתי נפלתי על הרצפה ולא הפסקתי לבכות.