נ.מ. אנבת'
לפני חצי שנה אני ופרסי התחתנו. עברנו לגור ברומא החדשה. אנחנו חיים חיים נורמלים פחות או יותר - בלי מסעות חיפוש וכאלה.
יצאתי לבקר את אבא שלי בבית ליום אחד, לראות מה שלום כולם. כשהגעתי חיבקתי אותו ואת האחים החורגים הקטנים שלי, את בובי ומתיו.
לפתע, ישר אחרי שהתיישבתי על הספה כדי לנוח קצת ולספר לאבא שלי על החיים שלי, נשמעה דפיקה בדלת. ניגשתי לפתוח את הדלת.
בדלת עמדה אישה עם שיער קוצני צבוע בכחול. מחשבתי הראשונה הייתה שפרסי הולך לאהוב את השיער שלה. המחשבה השנייה הייתה 'מי זאת לעזאזל שעומדת פה ולמה השיער שלה ככה'.
"היי, אני טונקס," היא אמרה. "אפשר להיכנס?"
הכנסתי אותה, מכיוון שלא נראתה מסוכנת כל כך, ושאלתי, "למה את פה?"
"אני פה כדי לקחת אותך לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות," היא אמרה. "שם את תלמדי לשלוט בכוחות שהסבא המטורף שלך הוריש לך בכך שדילגו על דור במשפחה שלכם, או בקיצור, אבא שלך מאומץ והוא הבן של קוסם רב עוצמה בלה בלה בלה את הנכדה של אותו קוסם רב עוצמה ורשע בלה בלה בלה... את יודעת, הדברים הרגילים."
"מה זאת אומרת 'הדברים הרגילים'?" שאלתי.
"את יודעת," היא הפנתה את עיניה לתקרה והתחילה להסתובב בחלל הבית. "את חצויה, בת אתנה, בעלך הוא פרסי ג'קסון המהולל, נפלת לטרטרוס ושרדת... הפכת לאגדה, אנבת' צ'ייס," עיניה בהקו באור מנורות הפלאורוצנט שהפיצו אור לבן חיוור. "ואני אבין אם תסרבי, או תבקשי שפרסי גם יוכל לבוא איתך, באמת."
הופתעתי מכל מה שטונקס אמרה. היא יודעת על החצויים? היא חצויה בעצמה?
בנוסף, חשבתי על דבריה. אני נכדה של קוסם רב עוצמה ורשע? איך? וגם, איל כוחות קסם? ואיפה בית הספר הזה נמצא? ומתי אני צריכה לעזוב לשם?
"אני בטוחה שעכשיו עוברות לך המון שאלות," טונקס אמרה. "ואני מבינה למה. אבל אנחנו צריכות למהר. אני כבר אסביר הכל כשנגיע ואני בטוחה שעוד אנשים ישמחו להסביר לך."
הנהנתי בראשי ונתתי לה להמשיך בדבריה.
"עכשיו אני הולכת לבצע משהו שקוראים לו 'התעתקות צד-אל-צד', שזה אומר שאני הולכת להיעלם ולהופיע במקום אחר כשאת נמצאת איתי. תרצי לקחת איתך את פרסי?"
"לא," עניתי. "אבל אני אשמח לדבר איתו לפני שאנחנו עוזבות."
פניתי לחדר השירותים והוצאתי דרכמה מכיסי. הפעלתי את זרם המים במקלחת. לאחר שהופיעה קשת זרקתי לתוכה את הדרכמה ומילמלתי, "הו, איריס אלת הקשת המופלאה, קבלי את מנחתי וקשרי אותי לפרסי ג'קסון במחנה יופיטר".
פרסי הופיע באיריס-נט בזמן שאכל עוד עוגיה כחולה.
"היי, מוח אצה," אמרתי כדי להסב את מבטו אליי. "אני צריכה ללכת לכמה זמן. אני עדיין לא יודעת לכמה. וזה גם למקום שאני לא יודעת איפה הוא. אני גם לא יודעת איזה אנשים יהיו שם. אבל אתה יודע במה אני בטוחה? שאם אני אתקל באיזה שהו קושי, אני אתקשר לך ואתה תבוא מהר בשבילי."
