נ.מ ג'יני
אני שמחה שפרד סיפר לנו. עכשיו אם אני גם אצא מהארון, אני אדע מה יהיו התגובות של המשפחה כשאספר להם.
"התחלתי לצאת עם מייקל קורנר בסוף השנה," אמרתי, "אבל אני לא מצליחה להבין אם אני מרגישה אליו משהו או שלא. וגם הכרתי חברה חדשה - קוראים לה לונה לאבגוד."
"למה דווקא מייקל קורנר, ג'יני?" רון התמרמר.
"למה? יש לך משהו נגד רייבנקלואים?" יריתי בו, מיד חושבת על לונה. "אני חושבת שלא יזיק למשפחה שלנו עוד מוח פועל אחרי שאתה נולדת."
"ג'יני, יכול להיות שאת כמוני," אנבת' אמרה. "ביסקסואלית."
"הסוד יוצא לאור," טונקס מלמלה בעיניים נוצצות.
"שקט טונקס." אנבת' אמרה. "ביסקסואליות אומרת שאת יכולה להתאהב בשניים או יותר מהמגדרים, אבל לא בכולם. כמוני. זוכרת את הזה שטונקס אמרה שמת מסרטן?" - הנהנתי והיא המשיכה - "אז זאת הייתה בת."
"מגניב." חייכתי ונשענתי לאחור.
"אז אני מניח שיש לנו עוד שתיים להוסיף למשפחה?" סיריוס אמר פונה לרמוס. "כלומר, חוץ מפרד."
"בהחלט רך-כף," רמוס עונה לו כשחיוך גדול מעטר את שפתיו. "אנבת', יש עוד אנשים כמונו מהמקום שאת מגיעה ממנו?"
"בהחלט." אנבת' עונה. "יש את ניקו, וויל, פייפר, ליאו, ריינה, פרסי, את מגנס בן דוד שלי, את אלכס החבר/ה של מגנס, ג'ו ואמי, אבא של וויל ואני חושבת שגם הייזל אבל אני לא בטוחה."
"וואו זה הרבה. לפי מה שאני הבנתי במהלך השנה שלימדתי בבית הספר הוגוורטס התגוננות מפני כוחות האופל יש את שיימוס פיניגן, דין תומאס, לבנדר בראון, פרוואטי פאטיל, לי ג'ורדן, כמובן גם את פרד ואת לונה שג'יני דיברה עליה קודם." רמוס אמר ולאחר מכן פנה אליי. "היא פנתה אליי כמה פעמים בנוגע אלייך, ג'יני."
הרגשתי את פניי מתחממות מעט. "ב-באמת?" גימגמתי וניסיתי לא להישמע יותר מדי נרגשת.
[קפיצת זמן]
"ג'יני, אני יודעת שאת סומכת עליי לראות אותך חצי ערומה. אם אנבת' היא הבעיה אז היא יכולה לצאת, נכון?" הרמיוני אמרה ואנבת' הנהנה.
"אם זאת בעיה שאני אראה אותך מחליפה בגדים אז אני יכולה לצאת." אנבת' הוסיפה.
"ל-לא זה בסדר," הרגעתי אותה. "אני פשוט עדיין קצת מובכת מזה שנשמעתי קצת יותר מדי נרגשת קודם כשרמוס אמר שהוא ולונה דיברו עליי."
"את מחבבת אותה?" אנבת' שאלה. לאחר כמה רגעים של התבוננות בפניי הסמוקות, היא שינתה את אמירתה. "את מאוהבת בה."
פניי התחממו יותר ויותר. הנהנתי באיטיות. "אני ממש רוצה לצאת איתה."
"זה כזה מתוק. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבינו שאני מאוהבת בר- אתן יודעות מה לא משנה." הרמיוני דיברה. "זה ממש לא משנה במי אני מאוהבת. בכלל לא."
"טוב בכל מקרה," אנבת' שינתה את הנושא. "נלך לישון? אם אני מתעוררת באמצע הלילה בצרחות תזכירו לי לקחת את אחד מהמטבעות הזהובים שנמצאים ליד המיטה שלי לפני שאני הולכת לשירותים להתקשר לפרסי, בסדר?"
"בסדר." אמרתי. "רק מי זה פרסי?"
"פרסי הוא האדם שאני נשואה לו. עד היום אני לא יודעת איך זה קרה. שהתחתנו."
נשמע קול פקיעה רם והתאטמים הופיעו. הבטתי לכיוון אנבת' וראיתי אותה מחזיקה פגיון מעצם בידה. "אף פעם אל תעשו דבר כזה לאנשים עם פוסט טראומה ממלחמות דברים כאלה." אנבת' אמרה, ושינתה את הנושא לפני ששאלנו עוד שאלות, "בכל מקרה, רוצים לשאול עוד שאלות מביכות עליי ועל האדם הטיפש שהתחתנתי איתו?"
"ברור," פרד אמר. "איך הוא נראה?"
"למה אתה שואל, כדי לגנוב לי אותו?" אנבת' שאלה בצחוק. "אני יודעת שזה לא יקרה. יש לו עור שזוף ושיער שחור מבולגן ועיניים ירוקות כמו הים שאפשר לשקוע בהן ולתהות מה יש במעמקיהן ויש לו נמשים קטנים כאלה שלא שמים לב אליהם רק אם מסתכלים ממש טוב על הפנים שלו ואנחנו כל שנה צובעים קצוות שיער שלנו באפור לזכר גיל 13 הרחוק שבו החזקנו את השמיים."
"וואו," ג'ורג' אמר, חסר מילים. "את ממש מאוהבת בו, הא?"
"לגמרי," אנבת' ענתה. "הוא הסיבה שלי להישאר בחיים. טוב, הוא ואדריכלות."
"יש לפרסי אחים או אחיות?" שאלתי.
"יש לו שניים, אני חושבת," אנבת' נשמעה מהורהרת. "יש את טייסון, שבעיקרון הם חצי אחים. ויש את אסטל, שגם היא חצי אחות של פרסי. טייסון עבר תאונה באחת העיניים שלו לפני כמה שנים, הוא בן 19 אם אני לא טועה, וחצי אח של פרסי מצד אבא שלהם. אסטל בת שנתיים בערך וחצי אחות של פרסי מצד אמא שלהם. פרסי גדל עם אמא שלו וםגש את אבא שלו בפעם הראשונה בגיל כמעט 12."
"פרד, ג'ורג'," הרמיוני אמרה. "תחזרו לחדר שלכם. אנחנו הולכות לישון."
פרד וג'ורג' נעלמו בקול פקיעה רם ואנחנו התארגנו לשינה.
*מעבר זמן*
התעוררתי באמצע הלילה מצרחות אימה.
שלום א.נשים
עוד פרק!
מבטיחה שפרסי יופיע בפרק הבא
אתם.ן בסדר?
אכלתם.ן ושתיתם.ן היום?
עד הפעם הבאה אני הייתי נגה!
