הדקאנון פרסי פאנסקסואל ואנבת' ביסקסואלית ופרד וויזלי הומוסקסואל בספר
נ.מ פרד וויזלי
ישבנו מסביב לשולחן האוכל. לפי אמא, לא יכולנו להתחיל לאכול עד שאנבת' - בחורה בתחילת שנות העשרים לחייה, בלונדינית עם עיניים אפורות, עוד שזוף ונשואה - תגיע.
למזלנו, נראה שאנבת' הגיעה. איך אני יודע את זה? מפני שבחורה שנראתה בתחילת שנות בעשרים לחייה, בלונדינית עם עיניים אפורות, עור שזוף וטבעת על אצבעה ירדה במדרגות. היא פנתה להתיישב לידי משום מה, והארוחה התחילה.
אנבת' שמה חלק מהאוכל שהיה על השולחן בצלחתה, ואז קמה והלכה לכיוון האח הבוערת. אנבת' בחרה את האוכל שנראה הכי עסיסי וזרקה אותו לתוך האח כשתוך כדי שעשתה זאת, מלמלה תפילה כלשהי. הסתכלתי מסביב כדי לראות אם זה מפתיע עוד מישהו. התשובה היא כן - כל יושבי השולחן מלבד טונקס עטו הבעה מופתעת ומבולבלת על פניהם, וטונקס עצמה נראתה מלאת יריאה ממעשיה של אנבת'.
לאחר שאנבת' חזרה לשבת, וכל השאר חזרו לעיסוקיהם, שאלתי את אנבת' בלחישה, "למה בחרת להתיישב דווקא לידי?"
"אתה היחיד שנראה לא מזיק, או אימהי, או מעוניין בי." ענתה לי. "טוב, אמא שלך נחמדה והכל, אבל אף פעם לא הייתה לי אמא כזאת אימהית וזה מוזר. טונקס גם נחמדה, אבל אני צריכה הפסקה מאנשים שמכירים אותי בלי שאני יודעת מאיפה. התאום שלך ואחיך הקטן בוהים בי, וכך גם ג'יני,"- בנקודה זאת הרמתי את גבותיי והסתובבתי לעבר אחותי -"למרות שאני חושבת שאני מזכירה לי מישהי. הרמיוני חושדת בי. אין לי בעיה עם סיריוס, נראה שהוא מאוהב ברמוס עד מעל הראש, ורמוס מאוהב בסיריוס בחזרה, ואני שמחה בשבילם."
"איך הצלחת להבין את כל זה?" שאלתי.
"בעזרת התבוננות," היא ענתה. "וגם, אם תרצה לדבר על זה, אני יכולה להכיר לך מישהו."
בהתחלה הייתי מבולבל, אבל אז הבנתי למה היא מתכוונת אוזניי האדימו. "את יכולה להפסיק?" מלמלתי לכיוונה. "אף אחד פה לא יודע... חוץ מג'ורג', כמובן, הוא התאום שלי."
"תאמין לי שאני אומרת לך שאין בכוונתי להוציא אף אחד מהארון בכוח."
הרמתי לעברה גבה שואלת וזאת ענתה, "ביסקסואלית. במשך קיץ אחד כשהייתי בת 10 אמרתי למישהי שאני מחבבת אותה, ועכשיו אני נשואה לגבר הכי מדהים בעולם שנראה הכי מדהים בעולם ומתנהג בטפשות הכי מהממת בעולם."
"וואו," לקחתי לגימה מכוס המים שלי. "נשמע שאת ממש מאוהבת בו."
"ברור שאני מאוהבת בו! עברנו כל כך הרבה ביחד. הנשיקה הראשונה שלנו הייתה כשחשבתי שהוא עומד למות ואני הולכת לאבד אותו לנצח. אחר כך ביום ההולדת השש-עשרה שלו איזה בחורה שאני לא סובלת נישקה אותו ואחרי זה בסוף היום אפיתי לו קאפקייק כחול, כי זה הצבע האהוב עליו, והתנשקנו ליד האגם של מחנה הקיץ וכל שאר החניכים זרקו אותנו למים מכיוון שהם חיכו חמש שנים בשביל לעשות את זה."
