bartender l.s (Hebrew)

Part 9

לואי לא הצליח לישון.  כמה שהוא ניסה, הוא לא הצליח. הוא פחד מדי, הוא ידע שהוא בצרות גדולות, הארי אפילו לא התכרבל איתו.

לואי שנא לחוש פחד מהארי והוא עוד יוצר שנא את העובדה שהוא נענש על משהו שאפילו לא באמת באשמתו. 
אבל יותר מכל, הוא שנא את העובדה שהוא מרגיש אשם והוא הרגיש שהוא אכזב את הדום שלו.

לואי לא היה צריך להרגיש ככה, הוא לא צריך להרגיש שהוא עשה משהו לא בסדר, אבל הוא לא יכול היה להתאפק. 
אשמה הייתה תלויה על ראשו וחלק ממנו רצה שהארי לא יעניש אותו, אבל חלק אחר רצה שהארי יעניש אותו כי אז יסלח לו והם יוכלו לעבור את זה.

לואי נרדם לבסוף בסביבות 4 לפנות בוקר, גופו קר ומפוחד, ללא החום או הנוחות של זרועותיו של הארי.

כשלואי מתעורר, עברו שעות, אבל זה הרגיש כאילו הוא עצם את עיניו לפני שנייה. 
לואי ער, לא מרצונו החופשי, זה בגלל שהמיטה זזה לידו. 
לואי נשאר דומם, ומאפשר לאשליית השינה להחזיק אותו כשהוא מקשיב להארי מסתובב בחדר.

לואי שמע את הקליק הקטן של דלת שנפתחת והוא פותח את עינו, מרשה לעצמו לראות את הארי עוזב את החדר.

הארי בדיוק עומד לעזוב את החדר כשהוא מסתובב ולואי כווץ את עיניו במהירות.

לואי שמע את צעדיו של הארי והוא נלחם בדחף לפקוח את עיניו כי הוא יודע שהארי עומד ממש ליד המיטה שלו.

נשימתו של הארי מתקרבת ולואי מרגיש את שפתיו הרכות של הארי לוחצות על מצחו.

לואי נשאר דומם לחלוטין, משאיר את עיניו עצומות עד שהוא בטוח שהארי איננו. לואי פוקח את עיניו ואז הוא עובר לאמצע המיטה.

לואי מושך את השמיכה מעל ראשו ואז פושט את איבריו, משהו שתמיד הביא ללואי נחמה מסיבה כלשהי.

נשימתו של לואי נשבה אל השמיכה, והפיץ חום על פניו. 
כשלואי התחמם, הוא הוריד את השמיכה מעל פניו.

לואי כמעט רעד, הוא היה כל כך עצבני. 
הוא לא רצה לקום, הוא רצה להישאר במיטה הזו כל היום, אבל הוא ידע שהארי יעלה וייקח אותו.

"אתה תהיה בסדר."  לואי לוחש לעצמו כשהוא לועס את ציפורניו.  "הארי לא הולך לפגוע בך... רק תגיד אדום והוא יפסיק."  עם זאת, לואי מטפס מהמיטה ברגליים רועדות.

המרקם של שטיח הקטיפה הרך מתחת לרגליו של לואי אינו מציע לו נוחות או חום.

בעוד לואי פונה אל הדלת, רגליו החשופות קורבן למזגן הקריר המהדהד בכל החדר.

לואי מניח את ידו הקטנה על ידית הדלת והוא לוקח נשימה לפני שהוא עוזב את החדר שהוא חולק עם הארי.

לואי עושה את הצעדים המטלטלים במסדרון והוא עושה את דרכו באיטיות במורד המדרגות, ריח האוכל שהוא יודע שליאם הכין, ממלא את אפו.