לירי

יד אחת

"אתה רוצה להודות לי על שהצלתי את חייך?" אני שואלת.
"כבר שכחתי כמה את אוהבת לעקוץ."
״תיזהר ממנה היא כמו דבורה מיד עוקצת.״ בן לולו מתחיל לשיר. אני שרופה עליו זה לא אמיתי.
״על מה אתה צריך לדבר איתי?" אני שואלת את עמרי בדרך, אני לא מבינה לאן הוא לוקח אותי. עמרי לא עונה וממשיך ללכת.
"נו עמרי, תעצור שנייה." אני אומרת אבל הוא ממשיך ללכת ואני אחריו. הוא מוביל אותי אל תוך החדר שלו.
הוא פותח את הדלת ונכנס.
"אני לא נכנסת, עמרי." אני מתנגדת.
"אל תשגעי אותי, לירי. תיכנסי."
"אז תגיד לי למה אני כאן."
"אני לא מבין מה את רוצה, את אומרת לי שאת רוצה אותי אבל את לא יכולה להיות איתי?" הוא מתעצבן. אני לא יודעת מה לענות לו.
"בואי תסבירי לי מה את רוצה." הוא מרים את קולו עליי.
"אני לא יודעת מה אני רוצה." אני צועקת עליו.
"תגידי לי מה את רוצה." הוא לוחש. פאק אני אוהבת כשהוא לוחש ככה.
״אני רוצה אותך.״ אני ממלמלת.
״מה את רוצה?״ הוא שואל במטרה שאגביר את קולי.
״אני רוצה אותך.״ אני מרימה את קולי עליו.
אני כל כך שונאת אותו ואוהבת אותו באותו זמן.
״מה את הולכת לעשות בקשר לזה?״ הוא שואל אותי ואני תופסת אותו ומנשקת אותו עמרי מנשק אותי והלשונות שלנו נפגשים.

עמרי מתחיל לפתוח לי את הכפתורים של החולצה, זורק אותה על הרצפה ומשאיר אותי עם חזיה בלבד.
״אתה מתפקד די טוב יחסית למישהו עם יד אחת.״ אני מצחקקת.
עמרי מנשק את החזה שלי, מוחץ ומוצץ את פטמותיי בעוד שידי יורדת אל עבר איבר מינו.
״פאק את תהרגי אותי.״ הוא ממלמל ואני צוחקת לעצמי. אני יורדת למטה ומעבירה את לשוני על איברו, מסתכלת עליו מלמטה ורואה שזה האישור שלי להמשיך. אני מכניסה את איברו אל תוך פי, מוצצת אותו כמו סוכריה.
עמרי עוצר אותי, הוא מעלה אותי למעלה ומנשק אותי.
עמרי נשכב מעליי במיטה ונכנס אליי, הוא מתחיל לזוז מהר ומהר יותר.
״פאק.״ אני גונחת. הוא הולך לגמור אותי היום.
הוא תופס אותי בצוואר ומנשק אותי.
״אני עוד שנייה גומרת...״ אני גונחת. מרגישה איך השיא שלי נבנה בתוכי ועומד להתפרץ בכל רגע.
״תצרחי את השם שלי.״ הוא לוחש לי באוזן.
״פאק, עמרי״
״אמרתי לך תצרחי את השם שלי.״ הוא חוזר על עצמו בלחש ומגביר את המהירות, יוצא ונכנס במהירות לא נורמלית. הדיבור המלוכלך הזה רק עושה לי את זה יותר.
״פאק עמרי.״ אני צורחת כשאני גומרת והוא גומר ביחד איתי.
״פאק.״ עמרי אומר כשאנחנו מסיימים.

כל ההליכה אל המקלט אני שקטה. אני מתלבטת מה לעשות עם עמרי. ברור לי שזה לא יכול לקרות בגלל המון סיבות אבל מצד שני אני לא רוצה לוותר על זה.
״למה את שקטה?״ עמרי שואל אותי.
״לא יודעת.״ אני ממלמלת.
״את חושבת על משהו. על מה את חושבת?״ עמרי שואל אותי.
״אני חושבת שכדאי שנשכח אחד מהשני ושכל זה בכלל קרה.״ אני אומרת ועמרי עוצר.
״חשבתי ששמנו את זה מאחורינו.״ הוא ממלמל.
״כן אבל לא יודעת...״ אני ממלמלת ועמרי קוטע אותי.
״לירי אני לא בראש למשחקים, אם את רוצה אותי אז את רוצה אותי. ואם לא אז תגידי לי.״ הוא אומר.
״אני...״ אני ממלמלת. לא יודעת מה להגיד.
״את מה?״
״אני לא יכולה להיות איתך.״ אני ממלמלת.
״סליחה עמרי.״ אני לוחשת ומתקדמת בעצמי לכיוון המקלט לבד.